ברכה על חיבוט ערבה

הרמב"ם בהלכות ברכות יא, טז, כותב "כל דבר שהוא מנהג אף על פי שמנהג נביאים הוא כגון נטילת ערבה בשביעי של חג ואין צריך לומר מנהג חכמים כגון קריאת הלל בראשי חודשים ובחולו של מועד של פסח אין מברכים עליו". ובטעמי המנהגים סי' תתכא, הביא דעל פי קבלה אין לברך על הערבה לפי שבא לגרש את הסטרא אחרא, ולכן גם לא מברכים על מים אחרונים. ורציתי לברר לשם מה צריך את שני הטעמים מדוע אין מברכים על חיבוט ערבה, גם את הטעם של הרמב"ם וגם את הטעם של טעמי המנהגים, מדוע לא מספיק טעם אחד. וחשבתי לומר שלפי הטעם של הרמב"ם -הרי שטעם זה לא שייך לפי אותם שיטות הסוברות שכן מברכים על המנהג, ולכן לשיטתם כן מברכים על הלל של ראש חודש, ואם כן צריך ליתן טעם נוסף מדוע אין מברכים על חיבוט הערבה אף על פי שמברכים על ההלל של ראש חודש. אלא שלענ"ד קשה מדוע צריך גם את הטעם של הרמב"ם, מדוע לא ניתן להסתפק בטעם של טעמי המנהגים, שאין מברכים על הערבה לפי שבא לגרש את הסטרא אחרא, זאת ועוד- אם אין מברכים על מים אחרונים, למרות שזו חובה, כיון שנתקן רק מפני הסכנה, על אחת כמה וכמה שאין מברכים על חיבוט ערבה, שזה מנהג בלבד, ונתקן רק מפני הסכנה. אודה למי שיאיר את עיני בזה.