נטילת מים אחרונים בליל הסדר

בקונטרס סדר הפסח הובא ממרן הגרש"ז אויערבאך, שתמה, אמאי לא נתנו בליל הסדר סימן למים אחרונים כמו שהזכירו 'קדש' 'ורחץ' 'רחצה', ובאמת ביוצרות של שבת הגדול הוזכרו מים אחרונים בסדר ליל הפסח, הלא דבר הוא, שהרי היה ראוי להוסיף עוד סימן למים אחרונים קודם הסימן של ''ברך" ולא הוסיף.

ואין לומר שבסימן "ברך'' כבר נכלל גם כן החיוב של נטילת ידיים למים אחרונים, דאם כן לא היה לו לכתוב גם כן הסימן של "רחצה", דנימא נמי שכבר נכלל בהסימן של ''מוציא מצה'' או בהסימן של ''שולחן עורך'', וצריך עיון.

ומובא בשם מרן הגרש"ז אויערבאך, דנראה שבעל ה"סימנים" סבר, דטעם מים אחרונים הוי מפני מלח סדומית, והואיל ובלילה הזה אוכלין מצה, ובמצה אין מלח וכמו שכתב הרמ"א (סימן תעה סעיף א') דאין טובלין את המצה במלח בלילה הזה, ואילו שאר המאכלים כגון הדגים הרי אין חיוב לבשלם במלח, וביותר כי שאר המאכלים אינם נכללים בסימני הסדר, ממילא סבר דליכא חיובא דמים אחרונים בליל הסדר.

אבל בעל היוצרות סבר, שהטעם של מים אחרונים הוי מפני "והתקדשתם" ושפיר חייבים בהם גם בליל הסדר אפילו אי ליכא תערובת מלח. ומכל מקום סובר הגרש"ז אויערבאך, שודאי אין לזלזל במים אחרונים, ויש להזהר בזה גם בליל הסדר, רק בעל ה"סימנים" לא הכניסם כיון שאין מוכרח שיהא מלח, ולשיטתו קאזיל.

ובאופן אחר, בספר אשד הנחלים (ערובין יז, ב) כתב, דנראה פשוט דהיינו טעמא שהשמיט השולחן ערוך את החיוב של מים אחרונים מסדר הסימנים של ליל הסדר, כיון דאיהו סבר כדעת התוספות בסוגיין דהאידנא לא קפדינן על מים אחרונים, כיון דאין מלח סדומית מצוי בינינו וגם אין אנו רגילים כהיום לטבל את אצבעותינו במלח אחר אכילה, הלכך לא כתב סימן למים אחרונים. מיהו אנן למאי דקיימא לן כהפוסקים שמים אחרונים חובה גם היום, בודאי חובה הוא גם כן ליטול מים אחרונים אף בליל הסדר.

ועיין שם שכתב, שהרצה את הדברים לפני הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, והשיב לו בזה הלשון: דאפשר דכיון שיש שאין מקפידין על כך, אינו חיוב גמור כל כך, הלכך לא קבעו לזה סימן. אולם כתב שם סברא נאה ליישב זאת, דהטעם שלא קבעו לזה סימן כיון דעיקר הטעם שנתנו גדולי הדורות הראשונים סימנים לסדר ליל הפסח, הוא כדי שירוץ בהם כל הבא לערוך את הסדר, ויעשנה כהלכתו, ולא יקדים את המאוחר ולא יאחר את המוקדם ולא ישנה כלום ממטבע שטבעו חכמים. הלכך כל מה שיש בו מקום לטעות אם להקדימו או לאחרו כמו "כרפס" או "יחץ" וכו' קבעו לזה חכמים סימן. אך כל שאין בו מקום לטעות כמו מים אחרונים שבודאי אי אפשר לטעות בהם, שהרי תמיד הם באים קודם ברכת המזון, לא הוצרכו לקבוע לזה סימן.