עשרה בטבת שחל בערב שבת

עשרה בטבת הוא יום תענית ציבור, מפני שביום זה החל נבוכדנצר מלך בבל במצור על ירושלים, וכמ"ש (מלכים ב' פרק כה' א'-ד') וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הוּא וְכָל חֵילוֹ, עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב; וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ - וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ; וַתִּבָּקַע הָעִיר וגו' ". ולכך חייבים להתענות בו  (שו"ע או"ח סי' תקמט' סעי' א').
שונה תענית עשרה בטבת בחשיבותו משאר התעניות, דאילו שאר התעניות צבור שחלים בשבת, אין מתענים בהם, אלא דוחים אותם לאחר השבת, חוץ מצום יום הכיפורים. ואילו עשרה בטבת אם היה חל בשבת היו מתענים בשבת. וז"ל הבית יוסף (סי' תקנ'): וה"ר דוד אבודרהם כתב בהלכות תענית (עמ' רנד') שעשרה בטבת משונה הוא משאר תעניות שאם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו (יחזקאל כד' ב') 'בעצם היום הזה'  [וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר:  בֶּן אָדָם כְּתָוב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.] כמו ביום הכיפורים [וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא וגו'. – ויקרא כג' כח'] ולא ידעתי מנין לו זה, עכ"ל. (אמנם צום עשרה בטבת לעולם אינו חל בשבת. (אבודרהם – שם)
ועוד שונה צום עשרה בטבת משאר תעניות צבור שאינם חלים בערב שבת (אבודרהם שם. עי' מ"ב סי' תקנ' ס"ק י') ואילו תענית עשרה בטבת חל לפעמים בערב שבת כמו בשנה זו. והרבה שאלות הלכתיות ישנם בערב שבת זו ובעז"ה נשתדל לעסוק במקצתם. ואין בכוונתי לפסוק למעשה אלא להביא הדברים הכתובים.
צום עשרה בטבת שחל להיות בערב שבת מתפללין שחרית כשאר הצומות וכן במנחה, אך אין אומרים במנחה וידויים ולא נפילת אפים  מפני שהוא ערב שבת (עי' מ"ב סי' תקנ' ס"ק יא'). ולגבי קריאת 'ויחל' במנחה דעת הב"י (שם) שקורין וכ"כ הרמ"א (תקנ' ג'. וכדלא שיטת השבלי הלקט סי' רסג' בהגה'). ואומר הש"ץ עננו בין גואל לרופא (מ"ב תקנ' ס"ק יא' ובסי' תקסו' ס"ק ה') ואין אומרים אבינו מלכנו במנחה (עי' מ"ב סי' תרב' ס"ק ג'). ומשלימין התענית עד צאת הכוכבים (עי' שו"ע סי' רמט' סעי' ד') אע"פ שנכנס לשבת כשהוא מעונה (עי' מג"א סי' רמט' ס"ק ז'). ובזה גם תענית עשרה בטבת שונה משאר תעניות, כמו שכתב בספר בן איש חי  (ש"ב פ' לך לך כג'): כל תענית יחיד שאין קבוע לו זמן, שיוכל להתענות באיזה יום שירצה, אין מתענה בערב שבת. אבל אם זמנו בערב שבת, כגון תענית יארצי"ט, או תענית שבעה באדר, או תענית ערב ראש חדש, מותר להתענות בערב שבת, אך לא ישלים עד צאת הכוכבים, ויקבל אותו מעיקרא אדעתא דהכי. ורק עשרה בטבת שחל בערב שבת צריך להשלים עד צאת הכוכבים.
האדמו"ר מגור בעל ה'פני מנחם' זצ"ל ביאר הדבר, בפיוט שאנו אומרים בזמירות שבת 'נחלת יעקב יירש בלי מצרים נחלה' שבת היא נחלה בלי מצרים (עי' שבת קיח.), ובעלמא קיי"ל דאסור להיכנס לשבת כשהוא מעונה, אבל בעשרה בטבת הותר, ואפשר מפני שבני ישראל משתוקקים לבנין בית המקדש, וגם בית המקדש נקרא 'נחלה', כמו שאז"ל (מגילה י.) 'נחלה' זו ירושלים. כתיב (ירמיה יב' ח') היתה נחלתי כאריה ביער. היינו אפילו כשבנ"י בגלות ג"כ נקרא נחלתי. (פני שבת)
כתב המשנה ברורה (סימן רנ' סק"ב) בהלכות ערב שבת: מצוה לטעום מכל תבשיל כדי לתקנן יפה כהוגן. וא"כ האם מותר לטעום מתבשילי שבת בעשרה בטבת שחל בעש"ק. ועל כך כתב בספר שמירת שבת כהילכתה (חלק ב' סי' מב סעי' סא'): וכן בעשרה בטבת שחל בערב שבת מותר לטעום התבשיל שהכין לשבת אבל לא יבלע ממנו. ואם כבר בירך מותר לו לטעום מעט ולבלוע כדי שלא תהא ברכתו לבטלה. (שם בהערה)
ולענין רחיצה בערב שבת זו, כתב המשנה ברורה (סי' תקנ' ס"ק י'): אם חל עשרה בטבת בערב שבת, אין להחמיר ברחיצה בחמין מפני כבוד השבת.
כתב המשנה ברורה (ריש סי' תקמט'): וכל אלו הימים (ט' באב, י"ז בתמוז, ג' תשרי, י' טבת) כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון הדברים אלו נשוב להטיב כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן כי אין העיקר התענית כמו שכתוב באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר ומכל מקום אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה, עי"ש.