פרקי אבות בשבתות הקיץ

כ' הטור1 , ונוהגין באשכנז לומר פרקי אבות במנחה, וכן כ' רבי עמרם גאון (ח"ב סי' ל"ה). ובספרד אומרים אותם שחרית. וברמ"א2  כ' ונהגו שלא לקבוע מדרש בין מנחה למעריב אבל אומרים פרקי אבות בקיץ ושיר המעלות בחורף, וכ"מ לפי מנהגו, ע"כ.

ונהגו3  ברוב המקומות שמתחילים בשבת הראשונה שלאחר הפסח ופוסקים בשבת שלפני ר"ה, ואומרים כל שבת פ"א עד שמסיימים כל המסכת בשבת שלפני שבועות, ומתחילים שוב ומסיימים, ובשבת שקורין פרשת פנחס מתחילין בפעם השלישית, ובשבת שקורין שופטים מתחילין בפעם הרביעית, והואיל ואין בין פרשת שופטים לר"ה אלא שלוש או ארבע שבתות, לכן בשבתות האחרונות כופלים ואומרים שני פרקים ומסיימין בשבת שקודם ר"ה4 . 

בס' אבודרהם5  כ' ונוהגין בספרד לקרות מסכת אבות ופרק קנין התורה (פ"ו) בשבתות שבין "פסח לשבועות" בכל שבת פ"א.

והטעם שלומדים פרקי אבות בשבתות הקיץ כ' באבודרהם שם6  בשם הרב ישראל בן ישראל, לפי שהם ימים מנויים למתן תורה ולכך נמנה אלו הימים, כמו האוהב שהוא ממתין ביאת אהובו מן הדרך והוא מונה הימים והלילות עד שיבוא, ורוב עניני המסכת הם הזירוז על קריאת התורה, ומעשה המצוות וכו', ועיי"ש מה שכ' עוד.

עוד טעם כ' בטעמי המנהגים7 , לפי שהעת ההיא זמן תענוגות בני אדם, לזאת תקנו דברי מוסר ויראת ה' להשיב לב האדם לעבודת הבורא ית'8 , ובקונט' אחרון שם9  מבוא' עוד טעם בשם ליקוטי הפרדס שנהגו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני, לומר, הרי אנו מספידין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו, כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספידין בכבודו ובמעשיו הטובים, ובכך יהיה לו מנוחה טובה.

ובספר מדרש שמואל (לר' שמואל די אוזידא, מגורי האר"י, בהקדמה) כתב: ראוי ליתן טעם למה שנהגו לקרוא מסכתא זו (אבות) בין פסח לעצרת, ומצאתי כתוב בזה וז"ל: למה נהגו בכל המקומות לקרותה בימים שמחג המצות ועד עצרת פרק בכל שבת מטעם לפי שמכאן מתחיל הזמן להתחמם ומתעוררים התאוות הגופניות ויצר הרע מתחיל להשתרר ולהתגבר ומסכתא זו מלאה תוכחות ומעוררת האדם לרדוף אחר כל מדה טובה ומגברת יצר הטוב על יצר הרע, לכן תקנו ללמדה בימים האלו, ועי"ש. ועוד מצאתי כתוב, לפי שבעצרת ניתנה התורה והלומד תורה צריך לדעת קודם דרך למודה ואיך יתנהג בה אחר למודה, לכן תקנו ללמדה קודם עצרת כדי שיהיה לב כל אחד מישראל מוכן לקבל התורה בלב שלם להתנהג בה כדת וכשורה, עכ"ל. ועוד כתב: ואני אומר כי בהיות הימים הללו ימי דין כי באלו הימים מתו תלמידי ר"ע וזה זמן שמדת הדין מתוחה בעולם, ולכן כל אדם ירא וחרד ויכנסו דברי המורים והתוכחות הללו בלבו ואף גם זאת כי האדם נכנע קצת באלו הימים שנוהג בהם מנהג אבלות שנהגו העולם שלא להסתפר באלו הימים וגם שלא לישא אשה ובהיות לב האדם נכנע קצת ישמע ויתנהג על פי מדות הללו שנשנו בזו המסכתא בימים הללו יותר מכל ימות השנה, ועי"ש עוד מה שכתב בזה הענין.

בפתיחה לפירוש רבינו יצחק ראש ישיבת וואלאזין על מסכת אבות כתב טעם ללימוד פרקי אבות בשבתות הקיץ: כי בזמן הקיץ האדם מתחמם והזמן מזוג והבריאה כלה עדויה בפרחי הוד ופרי הדר המעוררים את החושים והתאות ועי"ז עלול האדם לבא לכמה חטאים רעים ע"י הטיול בגנים וכה"ג יבא לידי ביטול תורה ומראית עיניו יוכלו להביאו לשאר חטאים כי עינא וליבא תרי סרסורי עבירה וכן כל המדות הרעות יגברו ע"י חימום הדם כמו הקנאה התאוה והכבוד ביותר, כי לכן נקרא בשם כבד כי הוא מעורר בחומו את המדה הנשחתה הכבוד באדם ובאמת צריך האדם להיות עניו ושפל רוח מאוד אשר ע"כ צריך האדם לקחת בימים האלה תרופות להשפיל גאותו וכבודו ולהשקיט את הכח המתעורר ע"י מאמרי מוסר ולמודי דעות ומדות ישרות וזה יושג על ידי אמירת המוסרים היקרים ולמודי המדות הנפלאים שבמס' אבות, וכמאמרם ז"ל האי מאן דבעי למהוי חסידא יקיים מילי דאבות(בבא קמא ל' ע"א).

ובפירוש מגן אבות עמ"ס אבות מרבי שמעון ב"ר צמח דוראן ממגורשי ספרד, בהקדמה כתב, ונהגו לקרות מסכתא זו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אחר תפלת המנחה בקיץ שהימים ארוכים למשוך לב עמי הארץ לתורה, כי ראוי לסמוך קריאתה לזמן מתן תורה, ועי"ש10.

ובלבוש11 כתב טעם ללימוד פרקי אבות בשבתות הקיץ, שיעסקו בתורה ולהשמיע לעם דברי מוסר ותוכחות ביום הפנוי.

בספר לקוטי מהרי"ח12 כתב: והנה טעם לפרקי אבות לפענ"ד דאפשר משום דכתבו דבשבת יעסוק באגדה וברוקח נתן רמז לזה: ברוב ש'רעפי ב'קרבי ת'נחומיך ר"ת שבת ישעשעו נפשי13. שישתשע באגדה וטעמים, אך כתבו שיעסוק באגדה המדריכין ליראת שמים, ועי"ש. ופרקי אבות הם כעין אגדה מלאה מוסר ויראת שמים14.

מקורות וציונים:

1. או"ח סי' רצ"ב.

2. סי' רצ"ב סעי' ב'.

3. ספר התודעה שביעי של פסח וסוף החודש.

4.שם.

5. השלם ח"א ע' ער"ב.

6. שם (לשיטה שלומדים בין פסח לשבועות).

7. ע' קע"ט.

8. ולהטעם הזה הוא לשיטה שאומרים כל הקיץ.

9. עמ' קע"ט.

10. וכך כתב בסדר רב עמרם גאון (עמ' ל'): מנהג בית רבינו בבבל שאחר תפלת מנחה בשבת שונין אבות. וע"ע בסידור רש"י סי' תקט"ז.

11. סי' תרג' א'.

12. חלק ב' עמ' קטו'.

13. תהילים צד' יט'.

14. ועי"ש עוד.