סגולות רפואיות - בדומם

המימיא הוא חומר מחצבי כעין אבן שחורה, הבא בצורת גבשישים, ומשתמשים בו באבקה או בפרורים קטנים למטרות רפואיות.

המימיא היה ידוע כמסייע רבות להמסת דם בחלקי הגוף החיצוני או בחיבור רקמות רכות בגוף האדם.

מי שהיה לו כאב פנימי או דם קרוש בגופו, או שהיה מקיא דם- או שרקמותיו היו פצועות, היו משתמשים בחומר כאשר היה כתוש לאבקה בצורה פנימית בכמות של שתים עד שלוש כפות בתוך המרק או בשתיה, וזה היה משפיע באופן יוצא מן הכלל על בעיות אלו על ידי שימוש לא רב.

אם החולה היה מקיא דם מן הריאות או היה לו שחפת, היו מערבים לתוך חומר זה גם מעט מור (MYRH), והיו מרתיחים או שותים אותם כאבקה. שיטה מענינת זו היתה יעילה לאיחוי רקמות, ויתכן שלה סגולה גם למניעת קרישת דם במוח וכן לדילול הדם.

מעניין מאוד היה לנסות אותה למקרים שזקוקים לדילול דם או לטרשת עורקים. אנשים שניסו שיטת טיפול זו דיווחו על תוצאות מעולות גם במקרה של השתנת דם.

ככל הנראה זה יעיל רק במקרה של רקמות פגועות.

במקרה של דם צרור ויד נפוחה היו שוחקים מימיא, מערבים אותה עם מעט שמן זית כדי ליצור מרקם של משחה, והיו מורחים את המשחה במקום הפגוע תוך כדי שיפשוף.

חמותי היקרה גברת ציונה ורדה תחיה, סיפרה לי שהיא זוכרת על מקרה שארע בתימן שבו גוי אחד הוכה מכות חרב על ידי חבריו, והוא היה חבול באופן שהיה סכנה לחייו. ואביה עוואד אלצ'הרי זצ"ל ריפא אותו על ידי אבקת מימיא מעורבת בשמן זית באופן מוחלט.

יש לציין שגם בין ערביי תימן היתה נהוגה שיטת טיפול זו.

האלום (=ה"שַבּ") ושימושו הרפואי בתימן

ה"שב" הינו חומר מחצבי לבן כמו גוש מלח, המורכב מגפרת האשלגן וגפרת החמרת (אלומיניום), ומכונה בפי הרמב"ם במאמר עשרים ואחד דף 259 בשם "זאג אל אביץ" וכן "ויטריאול הלבן" או "אלום". הרמב"ם מונה אותו בין הסמים החמים היבשים בשניה.

השימוש הרפואי העיקרי בו היה נעשה במציצת חלקי גוש או בבליעה פנימית של קורט מהחומר הזה, כאשר הוא כתוש לאבקה או בבליעת החומר כשהוא בגודל אפונה.

שימושו היה נגד פחד. אדם שהיה מפחד מסיבה ברורה או בלתי ברורה, או שהיה סובל מתעוקה המלווה בפחד, היה מוצץ מן החומר הזה ארבע עד חמש פעמים ביום, או היה לוקח קורט של החומר וממיס אותו בתוך מעט משקה, או היה בולעו במעט מים והיה חש בטוב.

משך הטיפול היה מספר ימים עד אשר המצב היה משתפר.

צורת הטיפול הזו היתה מקדמת דנא בתימן ולפחות כאלף שנה השתמשו בה.

חמי היקר ז"ל היה מחזיק מאוד מצורת טיפול זו, והיה אומר שהיא היתה משפיעה בצורה מדהימה.

כבדרך אגב סיפר שלפחד, בנוסף לנ"ל, היו משתמשים בקטורת של מספר צמחים, כאשר אחד מהמרכיבים היה לא פחות ולא יותר מאשר צפורן של חמור. לדעתו קטורת זו לבדה היתה יכולה להשפיע על הפחד.

לאלום סגולות של עצירת דם והחלקת עור הפנים, ואי לכך כדאי מאוד להשתמש בו אחר תגלחת.

דבש וסבון

לטיפול בעצירות היו מערבים דבש וסבון צמחי, מדללים אותו במים, ומכניסים לתוך פי הטבעת. תוך כמה רגעים המטופל היה חש בהקלה רבה. (ע"פ יחיא אקצ'ע)

סיד

לטיפול בכויה היו מערבים סיד במים ושמן ומורחים על הכויה, לפי עדותו של יחיא אקצ'ע משחה זו שהתקבלה ונמרחה על הכויה היתה מרפאת וזה בדוק ומנוסה. בסיד היו משתמשים גם לחיזוק השיער ולהשחרתו על ידי בישולם בשמן שומשום ומריחתו.

נפט

בנפט היו משתמשים לחיזוק שרשי השערות ולהסרת הקשקשים והפצעונים.

כיצד היו עושים?

היו מערבים שמן, חומץ ונפט בחשבון שוה, מורחים את הראש היטב במשך חצי שעה, אח"כ לוקחים מים פושרים עם סבון ורוחצים את הראש, עד שהמים היו יוצאים נקיים, וזה היה יעיל ונחשב לבדוק ומנוסה.

בנפט היו משתמשים גם להסרת כינים. היו נוטלים מעט נפט, ומורחים אותו על הקרקפת, משהים חצי שעה, שוטפים ואח"כ מסתבנים. טיפול זה היה יעיל גם למניעה.

גופרית

בגופרית היו משתמשים לשיכוך גירוד בעור.

כיצד היו עושים?

היו נוטלים אבקת גופרית צהובה, מערבים אותה עם חמאה עד שנהפכת להיות כעין משחה, ואת זה היו מורחים על הגוף. לפי עדותו של יחיא אקצ'ע שימוש זה הוא בגדר בדוק ומנוסה.

עופרת

בעופרת היו משתמשים לנתק הראש או לנשירת שיער.

כיצד עשו זאת?

היו נוטלים שבבי עופרת ומבשלים אותו למשך זמן רב שעה ויותר, מסננים ומורחים על מקום הנתק.