חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

סגולות רפואיות - במזון

אבטיח
שימש כפרי מרווה הודות לתכולת המים (כ93%-) שבו. היה מומלץ לעורר ההשתנה, למניעה ולריפוי של אבנים בכליות ולניקוי הכליות. בזרעיו היו משתמשים על ידי כתישה והרתחה לנקיון כתמים משנים על ידי שפשופם בו. בקליפה- יש שהיו משתמשים להסרת כתמים מעור הפנים.
אגוז מלך
השימוש בקליפה למטרות רפואיות ראה ערך מיוחד.
המזון היה נחשב כמחזק את המח ואת הכליות וכמונע זקנה. זקני תימן היו אומרים, שהפרי מחזק את האש הטבעית של הגוף לבלתי תכבה. היו מציעים לחולי עור שונים להרבות באכילתו. העלים של האגוז לא היו ידועים כצמח מרפא.
אגוז אורן
היה מומלץ למקרים של תת תזונה, רזון, שחפת, כוח גברא וזרימה של דם. הצנוברים היו נדירים.
אגוז אילסר
היה מומלץ לחיזוק הכליות,לחולי שחפת ולחיזוק הגוף.
אגוז פקאן
הפרי לא היה נפוץ, אך היה מומלץ לחיזוק הפעילות המוחית והזיכרון.
אגוז קוקוס
היה מכונה בפי יהודי עדן בשם "נרג'יל". היה ידוע אצלם כמרוה את הצמא. השתמשו לצורך זה במים האצורים בו. המים היו נחשבים גם כמרפאים חולי מעים וכמגירים שתן. ערק, שהיו עושים ממנו, היה נחשב כחזק מאוד ומתוק, וטוב לבטן ולחיזוק הלב. (ע"פ ר' יוסף ישועה עדני ז"ל).
בתימן- פרי זה היה נדיר. לעדן היה מובא מארץ הודו.
אגסים
האגס היה מכונה בפי יהודי תימן "ספרג'ל", והיה מומלץ לפעילות מעים- מחד, ולמקרים של שלשול- מאידך. בפרי הבשל היו משתמשים בכמות גדולה לפעילות מעים, ובפרי הבוסרי היו משתמשים נגד שלשול או דיזינטריה ובכמות סבירה. היה נחשב כפרי מועיל במקרים של אבנים בכליות או כאבים במרה.
אורז
האורז היה מומלץ למקרים של שלשול. הוא היה סוג דגן, שנחשב בעל פעילות אנרגטיבית פחות מהחיטה, הדורום והדוחן, והיה נמצא לרוב בעדן.
אננס
יהודי תימן כמעט ולא הכירוהו. נעשה שימוש בו רק בין יהודי עדן. היה נחשב כפרי, שמועיל במקרים של עצירות, עיכול קשה, שתן שנעצר ודלקת פרקים. השימוש היה על ידי שתית מיצו הטרי, אך גם על ידי אכילת הפרי. לא היה בשימוש רפואי רב גם בעדן.
אספרגוס
האספרגוס לא היה מוכר בתימן אלא רק בעדן, וגם שם היה נדיר.
יהודי עדן היו אמונים על דברי חז"ל באמרם: "האספרגוס יפה ללב טוב לעינים וכל שכן לבני מעים" (ברכות) אלא שלא כיוונו נכון לרוח המאמר, המדבר לא על צמח האספרגוס, המוכר לנו בשם זה. הם היו ממליצים עליו למקרה מיימת, כאבים ראומטיים ופודגרה. הם האמינו שהוא מחזק את פעילות הכליות והשרירים. הרפואה העממית הושפעה בכך על ידי האנגלים שהביאוהו.
אפונה
האפונה היתה נחשבת כקטנית טובה לעצירות. לסובלים מעצירות היו מציעים לאכול אפונה בכמות מרובה ועגבניות מבושלות למחצה. האפונה הירוקה בטריותה היתה יותר רצויה למטרה זו. יש שהיו משתמשים בו עם תבלינים מיוחדים להגברת תאוות המשגל, ומצרפים לו גם כוסית ערק של תאנים או חרובים.
מי שהיה סובל משיעול היו מציעים לו לאכול אפונה חמה להקלה. אצל יהודי מחוז חביל היתה נחשבת האפונה כקטנית שמרבה דם, כלומר מטיבה עם מצב של אנמיה, ובלשונם "ביזיד אלדם"; ומי שהיה צריך לכך היו מציעים לו לאכול גם כבד, המכונה בלשונם "כּוּבֵּידֶה". בד"כ הם היו נותנים אותם למניקות ולחלשות.
אפרסק
האפרסק היה מכונה בפי יהודי תימן "פירסיק", והוא היה משמש להרגעת הקיבה והעצבים, למקרה של כיב קיבה, לריכוך הקיבה ולהמתת תולעי מעים. בתקופה האחרונה בהשפעת ספרים שונים השתמשו גם בעליו להרחקת תולעי מעים. מרגלא בפומייהו של זקני תימן, שהאפרסק מחזק את המעים.
אתרוג
האתרוג נמנה עם ארבעת המינים הנוטלים בחג הסוכות. יהודי תימן, שהאמינו בפשטות אופיינית בדברי חז"ל, שדימוהו ללב האדם, החשיבוהו כפרי מחזק את הלב, מגמיש את עורקיו ומיצב את פעילותו. עיקר שימושו היה באכילה, ומביני דבר החשיבו את הקליפה כבעלת סגולה רפואית.
השתמשו בפרי כשהוא מרוקח בדבש, או כשהוא בצורה טבעית לחיזוק הגוף, לחיזוק ההריון, להפסקת דימום אפשרי בהריון, כפרי מזין את המינקת ומשפיע היטב על חלבה ועל תינוקה. הם האמינו בפשטות בדברי חז"ל, המלמדים שיש השפעה גדולה על התינוק באכילת האתרוג בתקופת ההריון, ומי שאוכלת את הפרי יהיו לה בנים מריחים (כתובות).
הם האמינו, שהאתרוג נחשב כמרבה זרע כדברי רבינו הקדוש, שאמר שזהו אחד מעשרה דברים שמרבים את הזרע (ראה פרקי רבינו הקדוש פ"ה), ואי לכך "זב אין מאכילין אותו אתרוג שמביא לידי טומאה" (מסכת יומא דף י"ח). אנשי הסוד והקדושים אשר בארץ המה היו מחשיבים אותו כפרי סגולי המטהר את גוף האדם ומתקן אותו מפגם הברית, כפי שנראה זעיר פה וזעיר שם בספרי הדרוש של יהודי תימן.
הם החשיבו את הפרי שהשתמשו בו למצות ארבעת המינים כפרי סגולי, ונתנו אותו למקרים שונים כגון במקרה שניתן כח הדיבור מחולה ונעשה כאילם, או שמתקשה לדבר, על ידי אכילתו או על ידי נתינת פלח של אתרוג בפיו.
האתרוג לפי מסורת המרפאים המסורתיים נחשב כפרי חם ויבש, ואי לכך הוא מקשה על העיכול- מחד, אך בעל פעולות רפואיות רבות- מאידך, וגם בעל השפעה נפשית. היה מקובל, שהפרי, העלים, הקליפה של האתרוג והגרעינים שלו יעילים לבעיות של דיכאון, אי יכולת ואי רצון לפעול, חיוניות מועטה וכדומה.
גרעיני האתרוג היו נחשבים כפעילים נגד הרעלות שונות, והמרפאים המסורתיים בהשפעת הרמב"ם היו משתמשים בה למטרה זו.
לכבדות השמיעה ורשרוש באוזנים היו מטפלים שונים סוחטים את קליפת הארוג, מערבים אותו בשמן חרדל, ומחדירים שתי טיפות באוזן מספר ימים עד לריפוי. טיפול זה הוא יעיל, בלתי מזיק, ומפיע גם על הריכוז.
בתימן השתמשו רק באתרוג התימני הבלתי מורכב, ולא הכירו שום סוג אחר. האתרוג היה גדל גם כפרי בר בשטחים רבים.
האתרוג התימני הוא בעל סגולות רפואיות חזקות יותר פי כמה מהאתרוג המורכב.
הערה: יהודי תימן לא הכירו את הפירות: אוכמניות, אנונה, אפרסמון, ארטישוק, ארטישוק ירושלמי, אשכולית ואצות ים.
בוטנים
הבוטנים היו מומלצים לחיזוק כח גברא. מורי חמי הרב שלמה צפר ז"ל מספר, שכאשר היה אדם נחלש בתחום הזה, היו מציעים לו לאכול בכל יום בוטנים לפני עם כוס תה חם ומהביל, שהיה עשוי מקישר (קליפות קפה), זענגביל, קרדמון, צפורן וקינמון ממותק בדבש, ובנוסף כוסית ערק העשוי מחרובים ותאנים. לפי עדותו זה היה בדוק ומנוסה. הוא הוסיף, שהדברים אמורים כל זמן שלא אבד את הכח גברא שלו, אלא יש לו כו"ג בסיסי. אבל אם כבר אבד, היו טיפולים אחרים.
בספרו הוא מביא, שבוטנים קלויים מסייעים להפגת שכרות, וכשהם נאכלים חם הם מרפאים את הנזלת.
הבוטנים נחשבו כמזון מזין וכמטיב עם היולדות.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד