חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אחרי מות - קדושים

"בזאת יבוא אהרן אל הקודש" (טז, ג) "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (שם, יז) 
במדרש אמרו: "כהן גדול בכניסתו לבית קודש הקדשים חבילות של מצוות היו בידו בזכות התורה וכו'". והטעם, הואיל וכפרתו וכפרת אחיו הכהנים וכפרת כל ישראל עליו, צריך שיכנס ובידו חבילות של תורה ומצוות כמליצי יושר וזכות לכל ישראל, בכדי שתתקבל תפלתם לפי ממ"ה הקב"ה. ולפיכך למדו מכאן דבזה"ז שאין לנו מקדש ולא כהן גדול, מ"מ צריכים להעמיד חזנים שיש בידם חבילות של תורה ומצוות, ובפרט בר"ה וביוה"כ, בכדי לזכות את הציבור שתתקבל תפלתם.
(קייץ המזבח - לרבי חיים כסאר זצ"ל) 

"כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבנ"י דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו היא" (יז, יד) 
יש להבין אומרו "כי נפש כל בשר", שהיה לו לומר כי נפש כל אדם? אלא ידוע, שיש כיתות בני אדם שעושים העיקר טפל והטפל עיקר, בהשתדלותם אחר צרכי הגוף הנגוף ואינם חושבים צורך נשמתם לכלום. לפי"ז יתבאר הפסוק כך:"כי נפש כל בשר" ר"ל, הנפש של אותו החוטא שהוא כל בשר אין חפצו והשגתו למלאת אלא על בשר תאוות גופו - "דמו בנפשו הוא" לו במקום הנפש. לזה אמר: "ואומר לבני ישראל" - הקדושים והטהורים אשר אין חפצם והשגתם אלא שתעלה נשמתם ממדרגה אל מדרגה העליונה, "דם כל בשר לא תאכלו". כלומר, הזהרו לכם מלסעוד עם אותם הרשעים שעושים כריסם עבודה-זרה, ומתאווים להשביע יצרם למלאת כריסם הן בהיתר הן באיסור, ועושים כל ימיהם כחגים וכמועדים לשתות יין ולאכול בשר. ועוד, עוזבים עסק התורה והמצוות אחרי גוום. ובא הכתוב ונתן טעם האיסור ואמר: "כי נפש כל בשר דמו הוא". כלומר, אם אתה אוכל מלחמו הטמא, הרי אכלת חלק מנשמתו המתועבת. כי נשמתו מחלק סטרא-אחרא חתיכה דאיסורא, דמו הוא.
(עץ החיים - לרבי סעדיא ב"ר חיים אלנדאף זצ"ל) 

"ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך" (יט, יט) 
"... כומרי ע"ז היו לובשים צמר ופשתים. ועד היום מפורסם אצל כומרי הקבטים במצרים לבוש זה. ועובדי ע"ז היו לובשים את ההפכיים ומרכיבים את ההפכיים כדי להתדמות במעשה הטבע, לפי שהצמר חם והפשתן קר, ומעוררים מין חיה על מין חיה אחרת מה שאין בטבעו להתעורר לכך. וזה מה שאין לעשותו, והנה הפעולה אסורה והנולד מותר, וזה מעשה ענה הידוע לעורר הכוחות התאוותניים שלא הומצאו כמטרה לעצמם וזה מפעולות בעלי המגרעת שאינם מרגישים אלא את התאוות הגופניות".
(אור האפלה - לרבנו נתנאל בן ישעיה זצ"ל) 

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'. ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו וגו'" (שם, כג-כה) 
אפשר לרמוז בפסוק זה על האדם כשמזדווג עם אשתו הנמשלת לארץ והיינו "וכי תבואו אל הארץ" "ונטעתם" - שתהא מחשבתו בעת ההיא לקיום המין, לשם המצווה אותנו במצוות פריה ורביה. "כל עץ" - שהאדם נקרא עץ השדה. ואמר "כל עץ" דהיינו זכר ונקבה שאינו נפטר ממצוה זו אלא עד שיוליד בן ובת. "מאכל" - על שם שאוכלים מלחמה של תורה ומקיימים המצוות. "וערלתם ערלתו את פריו" שיימול ויסיר הערלה ממקום שעושה פרי. ועוד, שהבנים נמשלו לעץ והפרי. "שלש שנים יהיה לכם ערלים" שאין מכניסים התינוק ללמוד. "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'" - שמלמדים אותו שבח והילול הי"ת, כגון: עניית אמן, או שמע ישראל וכו', אל"ף בי"ת אותיות ונקודות וג"כ מעט ברכות. "ובשנה החמישית תאכלו את פריו" - זהו שאמרו "בן חמש למקרא" (אבות ה'). מכאן ואילך - "להוסיף לכם תבואתו". שהיא התורה שנקראת תבואה. דהיינו: כל 24 ספרים, משנה, תלמוד, הלכות ואגדות. 
(עולת שלמה - לרבי שלמה אלבדיחי זצ"ל) 
יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד