אלה מסעי

עיין בספר מצפונות יהודי תימן עמ' 239 "טעם" נפלא שהיה נוהג רבי אברהם בדיחי לאמרו בשמחות שונות והוא על תחלת פרשת מסעי

אלה מסעי בני ישראל,מה צורך למנות המסעות?

אלו המסעות רומזים על חיי האדם וקורותיו מעת שיצא ממעי אמו עד שילך לגן עדן,ע"ש באריכות.

"אלה מסעי בנ"י אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם" (לג, א-ב) 

יש לדעת למה נכתבו שלשה מסעות ושלש יציאות, והיה לו לומר ויכתבם משה עפי"י ה'? עוד קשה, מ"ש הכתוב: "ביד משה ואהרן" והרי כבר הודיענו בפרשיות הקודמות בספר שמות שיצאו ע"י משה ואהרן? וגם מ"ש "אלה" "ואלה" בשני פסוקים סמוכים, צריך ביאור. ונראה לתת טעם על דרך הרמז. הרמז בזה לשלשת המסעות שנסעו מא"י לגלות לחו"ל, ושלש היציאות מן הגלות. תחילה גלות מצרים שיצאו ממנה ע"י משה ואהרן שנזכרו בפסוק ראשון. אח"כ רמז לנו הגלות השניה של בבל והזכיר בה לשון - "על פי ה'" והוא מ"ש ירמיה הנביא (דהי"ב לו): "לכלות דבר ה' בפי ירמיהו (ולא נזכר ע"י מי מפני שהיה בידי ה') העיר ה' את רוח כורש מלך פרס". אחר כך "ואלה מסעיהם" מארץ ישראל להתפזר בארבע פינות העולם בגלות אדום. "למוצאיהם" מן הגלות ע"י משיחו. ומה שהזכיר "אלה" שתי פעמים בגלות מצרים - כענין שנאמר (בראשית מו): "אנכי ארד עמך מצרימה וגו'" ומלת אלה אותיות אל ה' שהיא אות אחרונה שבהוי"ה הרומזת לשכינה שהיא עתה עימנו בגלות וגם בכל הגלויות. ובאחרונה הוסיף וא"ו, לומר הוא הראשון והוא האחרון עתיד לגאול אותנו מן הגלות הזה הארוך. וזהו שאמר בלעם (לעיל כג): "אל מוציאם ממצרים" כלומר מגלות מצרים שנאמר בה: "וימררו את חייהם וגו' בפרך" ואחר כך: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" בקבצם מן הגלות האחרון ע"י ה'. והמקום ב"ה יגאל שכינת עוזו בב"א.

(עולת שלמה - לרבי שלמה אלבדיחי זצ"ל) 

במדרש - "אמר הקב"ה למשה כתוב המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שידעו כמה נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע" עכ"ל. והטעם להודעה זו כדי שלא נהיה כפויי טובה אלא נודה לשי"ת ב"ה על כל מדה ומדה ונדע שלטובתנו עשה הקב"ה עימנו כל זאת כמאמר התוה"ק "למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך" בכדי שניטע בליבנו אהבתו ויראתו. והקדים הכתוב בתחילה "מוצאיהם למסעיהם" ולבסוף בהיפך "מסעיהם למוצאיהם", לרמוז לגאולה העתידה. לומר שכשם שעשה עימנו נסים ונפלאות ביצי"מ כך עתיד לעשות עימנו בגאולה העתידה לבוא שאין לה הפסק, כמו שהבטיחנו ע"י הנביא "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". בחיינו ובימינו אכי"ר. 

(קייץ המזבח - לרבי חיים כסאר זצ"ל) 

"והצילו העדה את הרוצח וגו' אל עיר מקלטו וגו' וישב בה עד מות הכהן הגדול וגו'" (לה, כה) 

הטעם לעיר מקלט וישיבתו בה עד מות הכה"ג - לפי שהרוצח הזה שבאה תקלה על-ידו, אין ספק כי מה' יצא הדבר והאלהים מסרו בידו שעשהו שליח לדבר עבירה להרגו מפני שהוא חייב גלות. וגלות מכפרת עוון לפיכך יגלה לשם, שהגלות מכפרת לו על הראשונות ומיתת הצדיק שהוא הכה"ג מכפרת לו על האחרונות. א"נ מפני שהרוצח שליח למדת הדין, כנאמר: "והאלהים אינה לידו". וכשם ששלוחי בי"ד פטורים מכל מה שעשו למחויבי בי"ד כך הוא פטור כי הוא שליח ה'. ושילוחו לעיר מקלט היא תועלת לישראל כנאמר: "ושמתי לך מקום" - לך לתועלתך, ולכן הולך דווקא לעיר מקלטו ששם משולחי מדה"ד. ומה שתלה חזרתו במות הכה"ג מפני שהכהן הגדול הוא מסטרא דחסד וכל מדות הדין נרתעים ובורחים מהתעוררות החסד בעולם ומתטמרין ומתחבאין מאימתיה כד אתער בעלמא. לכן הרוצח שהוא משלוחי מדה"ד יתטמר בעיר מקלטו עד דימות כ"ג. ואחר מות הכה"ג כולהו מאריהון דדינין זקפן רישא לאסתכלא כמבתר כותלא ואז ישוב הרוצח. 

(ילקוט רועים - לרבי יחיא עומייסי זצ"ל)