סדר לימוד ה"שילוש"

ב. אדם שאינוּ יכול לעשות תורתו קְבָע, אלא שהוא קובע עתים לתורה, יעסוק בשעות הללו שהוא קובע, בלימוד ההלכות המצויות, הנצרכות לדעת לכל איש ישראל, ולא רק בַּגְּמַרָא. וגם ילמד באגדות ומדרשי רבותינו ז"ל וספרי מוסר אשר יסודתם בהררי קודש, שהם מועילים להחליש כֹחו של יצר הרע. ואשרי מי שקובע לו חק ולא יעבור, ללמוד כסדר ה"שילוש" הנהוג אחרי תפילת שחרית, כדלקמן. או לכל הפחות בספר "חק לישראל" דבר יום ביומו, שהוא מיוסד על פי האר"י וכולל תנ"ך משנה וגמרא וזוהר (מוסר והלכות). וכל המוסיף מוסיפין לו טובה מן השמים. כי על ידי חיבור תלמוד תורה עם התפילה, יִזכה ליהנות מזיו השכינה, כמו שנאמר ילכו מֵחַיל אל חָיל, יֵרָאֶה אֶל אלהים בציון. ואם צריך לעשות איזה דבר נחוץ מאד, ילמוד מקודם לכל הפחוּת פסוק אחד או הלכה אחת, ויעשה מה שנחוץ לו ואחר כך ישלים חֻקּוֹ. ותלמידי חכמים שתורתם אומנותם, אינם צריכים לקרות בסדרים אלו דוקא, ובסדר התפילה הלא יצאו כבר ידי חובת שילוש כמבואר לעיל:

ג. נהגו לקבוע לימוד בציבור בבית הכנסת תֶּכֶף אחרי תפילת שחרית, וזהו סדרו.

תחילה פרק אחד במשנה, עם פירוש רבינו עובדיה מברטנורא.

ואחר כך סימן אחד בנביאים.

ואחר כך ארבעה מזמורים בתהלים.

ומקרוב נהגו רבים להוסיף בסוף, כעמוד אחד (או רק פיסקא אחת) מספר ראשית חכמה.

 וקוראים אותם כסדרם, פרק אחר פרק, וסימן אחר סימן, ומזמור אחר מזמור, ועמוד אחר עמוד, עד שמשלימים וחוזרים חֲלִילָה. וסדר לימוד זה מפורסם בשם שִׁלּוּשׁ. גם אחרי תפילת ערבית נשארים ללמוד, תחילה שתים או שלוש פיסקאות בעין יעקב עם פירוש רש"י, ומקצת שאר המפרשים. ואחר כך שלוש או חמש הלכות ברמב"ם  עם מקצת המפרשים: