חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הלכות חנוכה

א. בשנת שלוש עשרה ומאתים שנה לבניין בית שני, גזרה מלכות יון הרשעה גזירות על ישראל, וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ובפרט שבת וחודש ומילה. ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו י"ג פרצות וטימאו את הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חַשְׁמֻנַּאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל מאתים ושש שנים עד החרבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בכ"ה בחודש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, מימות שמואל הנביא. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, ונעשה נס והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו החכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחילתם בכ"ה בכסלו, ימי שמחה והלל, ולהדליק בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה בשמונה הלילות, להראות ולגלות הנס:
ב. ימים אלו נקראים חנוכה, דהיינו "חנו כ"ה", שביום כ"ה חנו מאויביהם. ועוד מפני שבימים אלו עשו חנוכת־הבית שהצוררים טימאוהו, ולכן יש אומרים שמצוה להרבות קצת בסעודה בחנוכה, וגם מפני שמלאכת המשכן נגמרה בימים אלו. (אבל דרך־כלל לא נהגו להרבות בסעודה). ומכל מקום לא הוי סעודת מצוה, אלא אם כן אומרים בסעודה שירות ותושבחות. ויש לספר לבני־ביתו עניין הניסים שנעשו לאבותינו בימים האלו. וטוב להרבות בצדקה בימי חנוכה, כי הם מסוגלים לתקן בהם פגמי נפשו על־ידי הצדקה, ובייחוד יתן ללומדי־תורה להחזיקם:
ג. אין מתענין ואין מספידין בימי חנוכה (וצידוק הדין, דהיינו נוֹסח צוּר ממעונו וכו', אינו הספד, ומותר. וכן הקדיש). זולתי לתלמיד־חכם בפניו, מותר להספיד, אבל ביום שלפניהם וביום שלאחריהם, מותרין בהספד ובתענית:
ד. מותר לעשות מלאכה בימי חנוכה, אך יש נשים שנוהגות לא לעשות מלאכה (ואפילו לא לבשל) כל־זמן שהנרות דולקות, דהיינו כחצי שעה. ואין להקל להן. ומה שבקצת קהילות נוהגין לאכול מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה על ידי חלב שהאכילה יהודית את מלך יון, לא נהגו זאת בקהילותינו:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד