הלכות חג השבועות

ב. נתפשט המנהג על פי הזוה"ק, להיות ניעורים כל ליל שבועות (ובחו"ל בליל יום טוב ראשון בלבד) לעסוק בתורה, וקוראים שלושה פסוקים מתחילת כל פרשה וסופה, וכן בנביאים וכתובים. ואח"כ משנָיות, משנה ראשונה ואחרונה מכל מסכתא. [ויש שנהגו שהרב דורש במקומות מסויימים מן הקריאה בפני הקהל בדברי תורה, ונושאים ונותנים בהלכה ובמדרש וכדומה]. ואם נותר זמן עד התפילה, קוראים אִדְּרָא רבה, ויש נוהגים לקרוא תהלים במקום האִדרא. ואפילו תלמידי חכמים ובני הישיבות צריכים ללמוד בעניינים אלו, דהיינו מקרא ומשנה כפי הסדר הנזכר לעיל. ולא יעסקו אז בלימוד גמרא ופוסקים, אלא אחרי־כן:

ג. אין נוהגין בלילה זו לקרות קרית שמע שעל המטה, מאחר שאינם הולכים לישן. ולפני תפילת שחרית, נוטלים הידים שלוש פעמים כשאר ימים, אבל בלא ברכה (ואפילו אם עשה צרכיו). ומברכין כל ברכות השחר, חוץ מברכת המעביר שינה (וצריך לדלג עד סופה, שהוא בא"י גומל חסדים טובים). וכן מברכין ברכות התורה.  [ויש סוברים שאין לברך אז ברכות התורה, ונכון להדר לשמוע אותן מפי אדם שישן, בכוונה לצאת ידי חובה]:

ד. הניעור עד אחר חצות הלילה, אינו מברך כלום באותה שעה. והקם מחצות הלילה ללמוד, מברך אז על־נטילת־ידים וכל ברכות השחר וברכות התורה, בין יחזור לישן קודם עמוד השחר בין לא יחזור לישן. ופרשת התמיד ראוי לדלג אז, להניח אמירתה ליום. וכשיקום יחזור ויטול ידיו ג"פ בלא ברכה. והישן ביום, אינו מברך אלהי הנשמה בקומו:

ה. נוהגים לקרות האזהרות שיסד ר' שלמה בן גבירול, אחרי ההפטרה. והטעם מפני שאולי עבר אחד מהקהל על איזו מצוה, ויהרהר תשובה לתקן דרכיו. לפיכך יכוין למה שאומר הש"צ ויתבונן בפירושם:

ו. אין אצלינו המנהג לשטוח עשבים ולהעמיד אילנות בשבועות בבית־הכנסת או בבתים. וכן לא נהגו לאכול מאכלי חלב, אלא בשר כשאר ימים טובים. ויש מקומות שנהגו לאכול "זלאביא" שהוא בצק מטוגן בהרבה שמן,וברכתו בורא מיני מזונות אפילו קבע עליו סעודתו, ואפשר שהטעם לזה מפני שהתורה נמשלה לשמן כנזכר במדרשים:

ז. המנהג לקרות בבית־הכנסת מגילת רות, והקריאה קודם תפילת המנחה, וקוראים גם את התרגום. ואין נוהגים שיהיו כתובים על קלף, ואין מברכין על מקרא מגילה. הרב או חזן בית־הכנסת מתחיל וקורא הפסוק הראשון, וכל הקהל שונים אחריו. וחוזר הוא לבדו וקורא תרגומו. אחריו קורא היושב לצידו (דרך ימין) פסוק שני, ושונים וכו' על זו הדרך. ואם נשאר פנאי, קורין פירוש רש"י: