אגרת הפורים

עם התקרב ימי הפורים ,יש לעורר תשומת לב הציבור לפקוח עין על דרכינו והנהגתינו בדורינו זה ,ובעיקר חינוך "עמלינו" אלו הבנים. 

שמחת הפורים לא נועדה לקלות ראש הוללות וסכלות,אלא לשמחה לשם שמים, שמתוכה יגיע אדם לאהבת השי"ת ועבודתו. 

מנהג התחפושות והמסכות ושאר מיני ליצנות שנהוג כבר דורות רבים בארצות אירופה,נכנס גם אלינו בדור הזה, ואע"פ שמצאו היתרים ונתנו טעמים, על כל פנים, עניין זה בעוונותינו הרבים הלך והפך יותר ויותר בפרט בזמנינו להתפרקות מקדושה ומיראת שמים במסוה של "מנהג ישראל תורה", וכבר צווחו על זה ככרוכיא גדולי ישראל. 

אבותינו הקדושים נע"ג מעולם לא הלכו בדרך זו. וכבר כתב מהרד"ם זצ"ל בשתילי זיתים סימן תרצ"ה ס"ק י"א, "אין חילוק בשטות בין פורים לשאר ימות השנה, וכל שכן להזיק אחד לחבירו, ואין זה אלא נאצה לפני השי"ת ולא שמחה". 

והאמת שלמעשה אין בכוחינו לחסום את ההרגלים האלו מכל וכל, אלא שעם כל זה אנו משתדלים לעשות כל המאמצים למנוע ולצמצם אותם ככל האפשר. 

לפיכך: 

א. 

צריך להעדיף תחפושות ומסכות פשוטות "לצאת ידי חובה", או אפילו כאלה המועילות משהו. ועל כל פנים, להמנע מפרצופים ותחפושות בלתי רצויים כגון גויים, רשעים,וכיוצא בהם. 

ב. 

תחפושות של בנים לבנות, או בנות לבנים אסורות, ואפילו באופן חלקי.[כי רק חלק מפוסקי עדות אשכנז מתירים זאת,ולדידן אסור בהחלט]. 

ג. 

לשתף את הילדים במצוות היום באופן נעלה ומקודש, לעשות את הסעודה יחד איתם לאור נרות [ולהאפיל מעט את החלונות כדי שאור הנרות יורגש] ,וללמוד מענייני דיומא. 

ד. 

פיצוצים והרעשות, רק מחוץ לבית הכנסת. אבל בבית כנסת עצמו, מנהגינו שלא להרעיש כלל גם כשמזכירים "המן", מפני כבוד בית כנסת וקדושתו, וכדי שלא לבלבל את הקריאה כי עי ידי זה יכול להיגרם שהשומעים לא יצאו ידי חובת מקרא מגילה, ועל האב ומנהיגי בית הכנסת לעמוד על המשמר. 

ה. 

ילדים קטנים פחות מגיל חינוך, אם הם מפריעים ומטרידים את הגדולים,לא לשלוח כלל לבית הכנסת. 

ו. 

שלא יבואו הילדים לבית הכנסת מחופשים, אלא מלובשים בגדים חשובים כבגדי שבת או יום טוב. 

ז. 

כתבו המפרשים שחז"ל דייקו בלשונם באומרם (מגילה דף ז' ע"ב) "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" ולא אמרו להשתכר, כי המצוה אינה אלא להתבסם מעט יותר ממה שהוא רגיל ביתר ימות השנה. 

ח. 

רצוי לשנות את השם של המאפה שנקרא "אזני המן" (שנכנס גם אלינו) ל "עוגיות פורים" . ואין מן הראוי לתת למאכל שאנו מכניסים לתוך פינו, שם טמא. 

ויהי רצון מלפני המקום ב"ה שנזכה לשפע אור ימים קדושים אלו "בימים ההם בזמן הזה" וניגאל גאולת עולם אכי"ר.