הלכות מקרא מגילה

ב כשחל פורים במוצאי שבת, יש מצריכים לברך בורא מאורי האש קודם קריאת המגילה, כדי שלא ייהנה מן האור בלא ברכה. ואין מנהגינו כן. אלא מסדרין אותה אחר־כך על הכוס עם שאר ברכות כבשאר מוצאי שבתות. ולעניין טלטול המגילה, עיין לקמן סעיף כ"ה:

ג מה שנוהגין בשאר קהילות ליתן לעניים קודם פורים "זכר למחצית השקל", לא נהגו בתימן, כי חיוב זה אינו אלא בזמן בית־המקדש. ומכל־מקום בזמנינו טוב לעשות כן לחיזוק הישיבות ושאר מוסדות התורה הזקוקים לעזרה, כי הם חיינו ואורך ימינו:

ד בפורים, ערבית שחרית ומנחה, ובברכת־המזון, אומרים על הנסים. ואם שכח, דינו כמו בחנוכה:

ה גם הנשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס, ולכן צריכות הן ללכת לַעֲזֶרֶת־נשים שבבית־הכנסת. ואם אינן הולכות, או שבעזרה אי אפשר לשמוע היטב מבלי לאבד אפילו תיבה אחת, צריך לקרות לפניהן בבית בברכות תחילה וסוף, וצריך להזהירן שלא יפסיקו בדיבור ושלא יסיחו דעתן כלל. [ונוסח הברכה להן, הוא "על מקרא מגילה" כמו האנשים,. וברכה אחרונה, אומר גם כשהיא אשה יחידית, וכן המנהג]. ואם אינן נזהרות, יקרא בלא הברכות. וגם את הקטנים והקטנות חייבים לחנך שישמעו קריאת המגילה. ומכל־מקום לא יביאו לבית־ הכנסת קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים:

ו בליל פורים אסור לקרות המגילה קודם צאת הכוכבים, גם למי שמצטער הרבה מחמת התענית. אעפ"י שיש מתירים לקרותה קצת מבעוד יום כדי להקל על החולים והמעוברות שמתענים, מנהגינו להחמיר עד שיהיה לילה ממשיט. אך יכולים הם לטעום קצת קודם המגילה, כגון קפה ושאר משקין עד שיעור כביצה או פת כביצה, כדי להתחזק מעט מחולשת התענית:

ז מצוה מן המובחר לשמוע קריאת המגילה בבית־הכנסת במקום שיש ריבוי אנשים, משום דברָב־עם הדרת מלך. ולכל הפחות ישתדל לשמוע אותה במניין עשרה, ואם אי אפשר לקרותה במניין, יקרא אותה כל יחיד לעצמו מתוך מגילה כשרה עם הברכות שלפניה ואפילו הברכה שלאחריה. ואם אחד יודע לקרותה והשאר אינם יודעים, יקרא זה שהוא יודע והם ישמעו ויוצאים ידי חובתם אף על פי שאינם עשרה:

ח כל הקהל יושבים בשעת קריאת המגילה, ובכלל זה בזמן הברכות, ורק הש"צ עומד מפני כבוד הציבור. ואין מנהגינו להעמיד שני אנשים אחד מימינו ואחד משמאלו, רק הוא לבדו עומד. וקודם הברכות מנהגינו שהוא קורא פסוקים שתחילתם חַֽסְדֵי י"י אזכיר וגו' שתיקנום חכמי תימן הראשונים, לזכרון הנסים שעשה עמנו המקום ברוך־הוא מאז ומעולם, וגם בזמן הזה וכן לעתיד לבא. ומברך שלוש ברכות, על מקרא מגילה, שעשה נסים, ושהחיינו. וביום, מנהגינו שלא לחזור ולברך שהחיינו. ומתחיל לקרות, וכל דף ודף שקרא, אינו גוללו כספר־תורה, אלא פושטו כאגרת ומניחו לירד לצד הקרקע להראות הנס, כך הוא מנהגינו (ולא כהנוהגין לפשטה כולה קודם הקריאה ולכפלה דף על דף). והשומעים אינם צריכים לפשטה, וכן הוא המנהג שאינם פושטים. ולא נהגו כלל לעשות מטפחת למגילה כמו ספר־תורה, אלא אוחזין (הַגָּוִיל או הַקֶּלֶף) בידים:

ט מנהגינו לקרות המגילה בנעימה עריבה ומהירה בדקדוק אותיותיה נקודותיה וטעמיה. ובין פסוק לפסוק אין נושמים, ואפילו בין פרשה לפרשה, אלא מנעים בטעם שלפני סוף הפסוק, ומסמיך אותו לפסוק שאחריו. וכל זה גם בפסוקי חסדי וגו' שנוהגים לומר מקודם הברכות. ופסוקי הגאולה שקורין הקהל יחד בקול רם, אומרים אותן בנעימה יתירה ובמיתון, הן הקהל והן הש"צ. ואלו הן, איש יהודי וגו' ויתלו את המן וגו' ליהודים היתה אורה ושמחה וגו' כי מרדכי היהודי וגו'. ורבים נוהגים גם פסוק ומרדכי יצא וגו', ויש נוהגים גם פסוק כי גדול מרדכי וגו':

י לאחר קריאתה, גוללה כולה ומניחה לפניו, ואח"כ מברך ברכת האל הרב את ריבנו וכו', ויש אומרים שיכול לגלול אחר הברכה. ויש נוהגים שהש"צ נותנה לאַחֵר לגללה בעוד שהוא מברך. (אם אָבֵל בתוך שנים־עשר חודש על אביו או אמו קורא את המגילה, יש אומרים שיברך אַחֵר את הברכות משום ברכת שהחיינו. ורבים חולקים וסוברים שרשאי הוא לברך בעצמו גם ברכת שהחיינו, וכן עיקר):

יא יש מקומות נוהגין שהקהל עונים אמן על כל פרט ופרט מברכה אחרונה, דהיינו האל הרב את ריבנו (אמן) והדן את דיננו (אמן) וכו':

יב אחר ברכה אחרונה, אומר ארור המן, והקהל עונים ברוך מרדכי. על זו הדרך ג' פעמים. אח"כ אומר ברוך מרדכי, והם עונים ארור המן על זו הדרך ג"פ. וכן ארורה זרש, ברוכה אסתר. ארורים אויבים, ברוכים ישראל. ומסיים וגם חרבונה זכור לטוב. ואמירת ארור המן, בחטיפה ובקצרה. וברוך מרדכי, בנעימה ובאריכות. וכן כולם. ולפי מנהג הבלדי אומרים אח"כ שיר המעלות לדוד, לולי י"י שהיה לנו וגו' ר' חנניא בן עקשיא, וקדיש דרבנן:

יג יש אומרים שבברכת שהחיינו, יכוונו גם על מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים. וכן שליח ציבור צריך לכוון להוציא את הצבור גם על מצוות אלו:

יד הקורא את המגילה, צריך לכוון להוציא את כל השומעים. וגם השומע צריך לכוון לצאת ולשמוע כל תיבה ותיבה. שאפילו אם רק תיבה אחת לא שמע, אינו יוצא. ומכל מקום ראוי ונכון שיקנה כל אחד מגילה כשרה והדורה, מהונו ומכספו. וצריכים הקהל לשתוק ולכוון דעתם לקריאת הש"צ. ואסור להם לקרות עמו מתוך ספר (כגון המגילות הנדפסות בחומשים) או מגילה, לפי שאין מגילותיהם כשרות כמגילת הש"צ .רק תיבה אחת או יותר שלא שמע ממנו, יקרא מיד מתוך המגילה או הספר שלפניו אעפ"י שהם פסולים:

טו צריך הקורא לומר את עשרת בני המן וגם תיבת עשרת, הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד, ונוהגין לכתחילה לומר מן חמש מאות איש ואת פרשנדתא וגו' הכל בנשימה אחת. ובדיעבד אפילו הפסיק ונשם בין עשרת בני המן, יצא. (ואין אצלינו המנהג שנהגו באיזה קהילות שכל הקהל אומרים עשרת בני המן, אלא הקורא אומרם לבדו). הוי"ו של ויזתא, מאריך בקריאתה. וראוי שיגביה הקול באמירת בלילה ההוא נדדה וגו', כי שם מתחיל עיקר הנס. ולנענע את המגילה באמירת האגרת הזאת:

טז מי שיש לפניו מגילה פסולה או חוֹמֶש, לא יקרא עם השליח ציבור, כי אם הוא קורא אינו יכול לכוון לשמוע מן השליח ציבור. ואפילו אם הוא יכוין, שמא ישמע אחר מה שהוא קורא ולא יכוין לקריאת השליח ציבור ,וכן לא יסייע שום אדם בעל פה לשליח ציבור. ולכן אותם פסוקי גאולה שאומרים הקהל בקול רם ,צריך השליח ציבור לחזור ולקרותם מתוך המגילה הכשרה. ויש נוהגים שהש"צ אומרם תחילה ואח"כ הקהל:

יז מי שכבר יצא בקריאת המגילה וקורא להוציא אחר, אם זה שהוא צריך לצאת יודע בעצמו לברך את הברכות, עדיף שיברך הוא בעצמו. ונוסח הברכה הוא "על מקרא מגילה", גם כשקורא לנשים או אם קוראות (או על כל פנים מברכות) הן לעצמן, ולא כדעת האומרים שבאופן זה הנוסח הוא "לשמוע מגילה":

יח בשבת (שאינו פורים) מותר לטלטל את המגילה, שהרי אפשר לקרות בה. ומכל מקום אם חל פורים ביום ראשון, אין להביא בשבת את המגילה לבית־הכנסת, אפילו בעיר שהיא מתוקנת בעירובין, משום דהוי מכין משבת לחול. ולכן יש לאחֵר אז את התפילה, ועל־ידי־זה יוכלו להביאה לביהכ"נ אחר שיאמרו ברוך המבדיל בין קֹדש לחול. וְכִשְאֵי אִפשר, יביאוה מבעוד יום ויקראו בה מעטנה:

יט ציבור שאין להם מי שיודע לקרוא את המגילה עם הטעמים כראוי, יכול לקרות גם בלא טעמים, רק שיקרא את התיבות כראוי שלא ישתנה העניין, שאם קרא במקום ומרדכי יוֹשֵב, יָשַב, או במקום והמן נֹפֵל, נָפַל, ויכְתֹּב ויכָּתֵב, וכדומה, יש אומרים שאפילו בדִיעֲבַד לא יצאנו. ויכולין לצורך זה לעשות במגילה נקודות וטעמים שיקרא כהוגן, כיון שהוא שעת הדוחק, והכי עדיף טפי ממה שיקרא אחר מתוך הַחוֹמֶשׁ בלחש, דכיון שזה הקורא מתוך הַחוֹמֶשׁ אפילו הוא קורא בלחש אינו יכול לכוון דעתו שישמע מהשליח ציבור, ונמצא שקרא רק מתוך החומש ואינו יוצא. ואם אירע כך, צריך לחזור ולשמעה מתוך מגילה כשרה:

כ אם אין להם מגילה כשרה כדינה, מכל מקום אם היא כתובה על גָּוִיל או קֶלֶף כהלכתה רק שחסרות איזה תיבות באמצעה, כיון שלא חסר בה עניין אחד שלם יכולין לקרות מתוכה עם הברכות, והטעות יקרא הקורא על־פה, או יאמר אַחֵר לפניו בלחש מתוך החומש. אבל אם אין להם מגילה כלל או שחסר בה עניין אחד שלם, או שחסר בה בתחילה או בסוף, קורין מתוך החומש כל אחד בפני עצמו ואין מברכין. ויחיד שאין לו רק מגילה פסולה, קורא בה בלא ברכות: