ג תשרי
סימן קי"ז - הלכות כשרות הלוֹלב ושאר המינים, ואגידתם
[טו] ערב יום טוב של־סוכות, לוקח שלושה בדי הדס משולש ושני בדי ערבה, לאגוד אותם עם הלולב. ואחרי שמוסיף הרבה עלים של הדס שוטה כרצונו (וכדלקמן בהמשך סעיף זה), עושה שלושה אֲגָדִים מֵעַלֵּי לולב סביב כולם, קשר ע"ג קשר. אבל בלולב עצמו, מנהגינו שאין אוגדין כלל, כדי שיוכל לכסכס העלין היטב בנענועים. וצריכין להשגיח שיהיו כולם כדרך גדילתן, דהיינו שיהיה מקום החתך למטה, שאם נתהפך אפילו רק בד אחד, גם בדיעבד אינו יוצא. יש הנוהגין לאגוד את שלושת ההדסים מימין שדרת הלולב, ואת שתי הערבות משמאלו, דהיינו שכאשר השדרה נגד פניו, יהיו ההדסים נגד ימינו והערבות נגד שמאלו. ויש הנוהגין להניח הדס אחד מימין ואחד משמאל ואחד באמצע על השדרה נוטה קצת לימין, וערבה אחת מימין ואחת משמאל. ומנהגינו פשוט להוסיף לנוי מצוה סביב שלושת בדי ההדס הכשר, הרבה בדי הדס שוטה, דהיינו שאינו משולש, ונכון הדבר (ויש מדקדקים שיהיו ס"ח בדים, כמניין לול"ב). ונראה לי דמי שאפשר לו, מצוה מן המובחר שתהיה תוספת זו גם־כן בהדסים כשרים{יט}. ואין בזה חשש כלל משום בל תוסיף, כי גם הדס שוטה הוא מין הדס, שהרי הם גדלים יחד בענף אחד. ורבים נוהגים לאגוד מתחילה את ההדס המשולש והערבות בפני עצמן עם הלולב, ואח"כ מוסיפין עליהן את ההדס השוטה{כ}. ובערבה אין מוסיפין כלל. וראוי ליתן לב שלא יתכסו הערבות לגמרי מחמת רוב ההדסים, אבל אין להגביה הערבות יותר מן ההדסים{כא}:
[טז] אם לא אגד מערב יו"ט, או אם הותרה האגודה ביום טוב, אסור לאגדה ביום טוב בקשר, אלא בעניבה (עיין לעיל בהלכות שבת סימן ס"ב סעיף כ"א). או יכרוך סביבותם, ויתחוב ראש הכרך לתוך העיגול הכרוך{כב}:
סימן קי"ח - הלכות נטילת ארבעת המינים ואופן הנִּעְנועים, וסדר ההקפות
[א] כשמסיים ש"צ חזרת תפילת שחרית, נוטל הוא וכן כל אחד מהקהל את ארבעת המינים (י"א להקדים ליטול בתחילה את האתרוג, וי"א להקדים את הלולב{א}) ויהיה הלולב בימינו, והאתרוג בשמאלו{ב}. וגם את האתרוג צריך להחזיק דרך גדילתו, דהיינו שהעוקץ שבו נחתך מן האילן, יהיה למטה (כי כך הוא תחילת גדילתו באילן, ורק אח"כ מתהפך מחמת כָּבדו). ומקרב האתרוג להיות מחובר עם הלולב. ומנהג הבלדי שפני הלולב דהיינו צד העלין ששם הקליפה האדומה יהיו לשמאלו כלפי האתרוג, והשדרה מצד ימינו{ג}. ומנהג השאמי שהשדרה כלפי פניו של אדם{ד}. ואז מברך הש"צ מעומד על נטילת לוֹלב (לפי שהלולב גבוה מכולן, חשוב הוא ונקראת כל האגודה על שמו{ה}) ומכוין להוציא גם את הציבור ידי חובתם, וכן הם מכוונים לצאת (ועיין לעיל סימן ח' סעיף י"ח דעדיף טפי שכל אחד יברך לעצמו בלחש וכו'). וביום ראשון מברך אח"כ שהחיינו{ו}. ואם חל יום ראשון בשבת שאין נוטלין בו לולב, אזי מברך שהחיינו ביום שני{ז}. ומנענעין ג' פעמים לכל רוח בהולכה והובאה כמו שיתבַּאֵר לקמן:
[ב] יש פוסקים שסוברים שאין ליטול את האתרוג בשעת הברכה, או יטלנו הפוך, או לכוון שלא לצאת אז ידי חובה, כדי שתהיה הברכה עובר לעשייתו. ולפי מנהגינו אין לעשות כך, שאם כן היה צריך לברך "ליטול את הלולב" בלשון עתיד{ח}:
[ג] אם נטל את האתרוג בימין ואת הלולב בשמאל, טוב לחזור וליטלם בלא ברכה{ט}. וגם איטר נוטל את הלולב בימין כל אדם, ואת האתרוג בשמאל כל אדם{י}:
