ד תשרי

[ד] סדר הנענועים, מוליך ומביא מעלה ומוריד. דהיינו בתחילה לצד פניו ואח"כ לאחוריו, ואח"כ למעלה ואח"כ למטה. ואח"כ משלימים שתי הרוחות הנוספות, דהיינו לצד ימינו ואח"כ שמאלו. זהו מנהג הבלדי{יא}. ומנהג השאמי להקיף בסיבוב, דהיינו בתחילה לצד שמתפללין אליו וממשיכים דרך ימין, דהיינו מזרח דרום מערב וצפון, ולבסוף למעלה ולמטה{יב}. [ולדעת האר"י ז"ל הסדר הוא דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב]:

[ה] בשעת הנענועים, יש נוהגים לעמוד על עמדם פניהם למזרח (הצד שמתפללין אליו) ומטים לכל הצדדים. ויש שנוהגים להפוך כל גופם לכל רוח שמנענעים [ובנענוע שלמעלה ושלמטה, מחזירים כל גופם למזרח, לבלדי. ולשאמי, לצפון, שהיא הרוח האחרונה]. ואופן החזקת הלולב אז, יש נוהגים להוליכו כמות שהוא, ויש נוהגים להטותו כלפי הרוח שמנענעין, משום גירא (פי' חץ) בעיניה דשִׂטְנָא. וכשמנענע למטה ישפיל רק ידיו למטה, והלולב עם שאר המינים ישארו כדרך גדילתן, וכן עיקר, אעפ"י שיש נוהגין להפוך את ראש הלולב לצד מטה{יג}:

[ו] יחד עם הנענועים, מנהגינו גם לכַסְכֵּס וּלְטָרֵף את עלי הלולב. והטעם משום שמחה, אי נמי משום שנאמר{יד} אז ירננו עצי היער, שזהו הרינון והשיר שלָּ־עצים. ויש בזה שני אופנים, רבים נוהגים שאחר שמוליכין אותם לנגדם מטרפים ג"פ וכן לשאר הרוחות, ויש מדקדקים שעם הולכתן והובאתן ג"פ (ג' זוגות של הולכה והובאה) מְטָרְפִין אותן במשך כל הזמן{טו}:

[ז] גם בשעת הנענועים יהיה האתרוג מחובר עם אגודת הלולב כמו בשעת הברכה, אבל בשאר ההלל וכן בהושענות אין צריך להקפיד על־זה מצד הדין אלא לחומרא{טז}:

[ח] גמרו לנענע, מברך הש"צ לגמור את ההלל וּמְקַרֶא אותם כנהוג (עיין לעיל בהלכות ראש חודש סימן ע"ח סעיף ה'{יז}) ומנענעים שוב בפסוק הודו לי"י וגו' תחילה וסוף, וכן באנא י"י הושיעה נא. הש"צ מנענע תחילה כשהוא אומר הפסוק, והציבור כשהן אומרים אותו אחריו. [ויש נוהגים שהציבור מנענעים עמו כשהוא אומר, ומוסרים אח"כ לאחרים שאין להם לולב לנענע בשעה שהציבור אומרים]. ובשעת אמירת תיבת השם אין מנענעין, משום שצריך אז כוונה יתירה. ומברך הש"צ יהללוך וכו' ואינו אומר קדיש אלא מוציא החזן ספר־תורה ומניחו על התיבה, ואומרים הושענות ומקיפין את התיבה בְּלוֹלַבֵּיהֶם ואתרוגיהם (ונוהגים לנענע הלולב מעט בלא הולכה והובאה, בכל פעם שאומרים נהדרך בארבע מצוות) ואח"כ אומר ש"צ קדיש תתקבל{יח}: