ו תשרי

[יד] הלולב אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך גופו ומקומו, משום דהוי מוקצה. אבל האתרוג כיון שיכולין להריח בו, אינו מוקצה ומותר לטלטלו, ומותר ליתנו לתוך המוכין שהיה בהן קודם יום טוב שכבר קלטו הריח, אבל לא יתנו לתוך מוכין חדשים או לבגד משום דמוליד ריח{כו}. ולדעת מהרי"ץ נראה שאין איסור בזה אא"כ מתכוין להוליד בהן ריח{כז}:

[טו] ביום טוב ראשון, אין יוצאין ידי חובה בלולב ושאר מינים שאולים, אלא צריך שיהיו שלו ממש. דכתיב{כח} ולקחתם לכם ביום הראשון, ודרשינן "לכם" משלכם, להוציא את השאול{כט}. ובני חוצה־לארץ שעושין שני ימים טובים מספק, גם ביום טוב־שני אין מברכין עליו{ל}. ואם אחד נותנם לו במתנה על־מנת להחזיר, הוי מתנה ויוצא בהם. [ומְנַיין שמתנה על־מנת להחזיר שמה מתנה, שנאמר{לא} תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך{לב}]. ואפילו נותנם לו סתם לצאת בהם, נחשב כאלו אמר לו בפירוש שהוא נותנם לו במתנה על־מנת להחזיר{לג}:

[טז] שותפים שקנו להם אתרוג ושאר המינים, אין אחד מהן יוצא בהן ידי חובתו ביום הראשון עד שיתן לו חלקו במתנה, אעפ"י שקנו אותם לשם מצוה{לד}:

[יז] ביום הראשון לא יתנו לקטנים (שאין להם לולב לעצמם) ליטול לולב ואתרוג, עד לאחר שיטלו הגדולים, כי הקטן קונה ואינו מקנה מן התורה{לה}:

סימן קי"ט - הלכות הושענא רבה, ושמיני עצרת, ושמחת־תורה

[א] ביום שביעי של־סוכות, שהוא הושענא רבה, נוהגין להיות ניעורים כל הלילה לעסוק בתורה. בתחילה קוראים כל ספר דברים (ופרשת וזאת הברכה, נוהגין לקרותה אז שמו"ת לצאת ידי חובה, כסדר דלעיל סימן נ"ד סעיף י"ג). ומפרשת בראשית, עד אשר ברא אלהים לעשות. [ויש מקומות הנוהגים שהרב דורש בנתיים בפני הקהל בדברי תורה, ונושאים ונותנים בהלכה ובמדרש וכדומה]. ואח"כ אם נותר פנאי, קוראים אִדְּרָא זוטא, ויש נוהגין לקרות תהלים במקום האִדרא. והטעם לַלימוד אז, לפי שֶׁבֶּחָג נידונין על המים, שכל חיי האדם תלויים במים, והיום הוא יום האחרון שֶׁלֶּ־חָג והכל הולך אחר החיתום. וגם תלמידי־חכמים ובני הישיבות, צריכים לקרוא אז כל ספר דברים כדלעיל, ולא יעסקו אז בלימוד גמרא ופוסקים, אלא אחרי־כן. ועל פי הקבלה הטעם לפי שהוא זמן גמר החיתום, כי בראש השנה נכתבים, וביום כיפור נחתמים חותם פנימי העיקרי, ובליל הושענא רבה נחתמים פעם שנית חותם חיצון. שהפתקים אשר נחתמו ביוהכ"פ, נמסרים עתה ביד השלוחים על ענשי פורענות בני־אדם, לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב ולא חזר בתשובה בימים שמיוהכ"פ עד הושענא רבה. ולפיכך יש קצת מקומות שנוהגים להתפלל ערבית דהושענא רבה, בהכנעה ונעימה של ר"ה ויום הכיפורים. ויש שמרבים אז (קצת) נרות בבית הכנסת כמו ביום הכפורים, וגם בשחרית{א}:

[ב] דין ברכות השחר וברכות התורה, הם כדלעיל סימן צ"ג סעיף ג' לעניין ליל שבועות{ב}. ומנהגינו שהתפילה ביום זה כמו בשאר ימי חוהמ"ע, דהיינו שאין מוסיפין לומר מזמורים ונשמת כל חי וכיו"ב כבשבת ויום טוב. ואחרי ההלל חוזרין ההושענות של כל הימים, ומקיפין ז' פעמים ומרבים תחינות כמו שכתוב בסידורים{ג}: