י תשרי

[א] חול־המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר בקצתן. וחמישה דברים הם המותרים בו. א' כל מה שהוא לצורך אכילה לחול־המועד או ליום־טוב. ב' דבר האבד, דהיינו מלאכה שאם לא יעשנה, יבא לידי הפסד. ג' צרכי רבים. ד' מעשה הִדיוט. ה' מי שאין לו מה לאכול{א}. וצריכין ליזהר מאד שלא לעשות בחול־המועד מלאכה האסורה, כי על זה אמרו רבותינו ז"ל{ב} המחלל את המועדות כאלו עובד עבודה זרה:

[ב] עוד אמרו רבותינו ז"ל{ג} המבזה את המועדות (ר"ל חול־המועד), אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם־הבא. והמבזה, היינו שאינו מכבדו במאכל ובמשתה ובכסות. ולכן כל אדם חייב לכבדו כפי כחו, וללבוש בגדים מכובדים{ד}. ומצוה לשמוח בהם בשתיית יין וכו' כביום טוב, כדלעיל סימן צ"ח סעיף ה'{ה}:

[ג] מלאכת דבר האבד, יכול לעשות גם על ידי ישראל אחר אפילו בשכר. אבל מה שאינו דבר האבד אלא שהוא לצורך המועד, אין לעשות על־ידי ישראל אחר בשכר, אלא על־ידי גוי. ואם אינו מוצא גוי וגם בעצמו אינו יכול לעשות, מותר אפילו על־ידי ישראל אחר בשכר{ו}:

[ד] הא דמותר לעשות דבר האבד, זהו דוקא אם לא היה אפשר לו לעשותו קודם יום־טוב. אבל אם היה אפשר לו לעשותו קודם יום־טוב, והניחו עד חול־המועד, אסור לעשותו בחול־ המועד{ז}:

[ה] אדם העובד במקום שאם לא יבוא למלאכתו בחול־המועד יש חשש שיפטרהו בעל־הבית, מותר לו לעבוד בחוהמ"ע כדרכו, דהוי כדבר האבד, כיון שמאבד פרנסתו בכך. ואם יכול להמיר זאת בחופש השנתי הנהוג בזמנינו, צריך לעשות כן{ח}: