יז תשרי

[א] יסוד האמונה ועמוד התורה, לדעת ולהאמין{א} במציאות השם הגדול הגבור והנורא. בורא כל הנמצאים בשמים ובארץ וכללות העולם, הוא אלהים חיים המחיה ומקיים את כולם. מלך היה הווה ויהיה לעד ולעולמי עולמים, אשר הוציאנו ממצרים ובחר בנו מכל העמים. ונתן לנו את תורתו הקדושה, להגות בה כל הימים ציוה לנו משה מורשה:

[ב] כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני האלהים, לחשוב תמיד שה' יתברך עומד לנגדו ורואה כל מעשיו, ועל ידי זה ילך תמיד בדרך הישרה ולא ימוט, וזהו שאמר דוד המלך ע"ה{ב} שויתי י"י לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט. לפי שאין ישיבת האדם, תנועותיו ועסקיו, והוא לבדו בביתו, כמו ישיבתו תנועותיו ועסקיו, כאשר הוא לפני מלך גדול. וכן אין דיבורו והרחבת פיו, בהיותו עם אנשי־ביתו וקרוביו, כמו בהיותו במושב המלך. כי אז הוא משגיח בודאי על כל תנועותיו ודיבוריו, שיהיו מתוקנים כראוי. כל־שכן כאשר ישים האדם אל ליבו, כי המלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר{ג} אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, נאום י"י, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. בודאי מיד תגיע אליו היראה וההכנעה, מפחד השם יתברך וייבוש ממנו{ד}:

[ג] וגם בשכבו על מטתו, ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד כשייעור משנתו, יזכור חסדי ה' יתברך, אשר עשה עמו, שהחזיר לו את נשמתו, אשר הפקידה אצלו עייפה, והחזירה לו חדשה ורגועה, כדי לעבוד עבודתו יתברך בכל יכלתו, ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם. כמו שאמר הכתוב{ה}, חֲדשים לַבְּקרים רבה אמונתך. פירושו, בכל בוקר נעשה האדם בריה חדשה, ויודה בכל לבבו להשם יתברך על זאת{ו}. ובעודו על משכבו, טוב שיאמר, "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך". כי אף־על־פי שעדיין אין ידיו נקיות, יכול לומר זאת, כיון שאין בו הזכרת שם שמים. ויפסיק מעט בין תיבת בחמלה, לתיבת רבה{ז}:

[ד] שנינו במסכת אבות{ח}, הוי עז כנמר וקל כנשר, ורץ כצבי וגבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים. עז כנמר, פירושו, שלא יתבייש מפני בני־אדם, המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך. קל כנשר, כנגד ראות העין, לומר שתהא קל לעצום עינך מראות ברע. כי היא התחלת העבירה, העין רואה והלב חומד, וכלי המעשה גומרין. רץ כצבי, כנגד הרגלים, שרגליך לטוב ירוצו. וגבור כארי, כנגד הלב, כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך היא בלב. ואמר, שתחזק לבך בעבודתו ותתגבר על היצר לנצחו, כגבור המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו לארץ{ט}:

[ה] לכן צריך האדם להתגבר כארי, ומיד כשייעור משנתו, ואמר מודה אני וכו' כדלעיל, יקום בזריזות לעבודת הבורא יתברך ויתעלה, קודם שיתגבר עליו יצר־הרע בטענות ותואנות לבל יקום. ויתחכם עליו להשׁיאו בחורף, איך תקום עתה בבוקר השכם והקור גדול. ובקיץ ישׁיאנו, איך תקום ממטתך, ועדיין לא שבעת משנתך, או בטענות אחרות וכדומה. כי יצר־הרע יודע היטב לצוד בני אדם במהמוֹרות בל יקומו. ולכן כל בעל נפש הירא וחרד לדבר ה', צריך להתגבר עליו ולא ישמע לו. ואף אם יכבד עליו הדבר, מפני כבדות הגוף ועצלותו, ישים מגמתו רצון מלך מלכי המלכים ברוך הוא. וישים אל לבו, כי אם היה קורא לו איזה אדם לאיזה עסק שירויח בו ממון או לגבות את חובו, או שהיה קורא לו שיציל את ממונו מן ההפסד, כגון אם נפלה דליקה בעיר וכדומה, בודאי היה זריז לקום מיד, מפני אהבת ממונו ולא מתרשל. וכן אם היה צריך ללכת לעבודת המלך, היה קם בזריזות ולא היה מתרשל פן יעלילו עליו, או כדי למצוא חן בעיני המלך. על אחת כמה וכמה לעבודת מלך־מלכי־המלכים ברוך הוא, שיש לו להזהר לקום במהירות ובזריזות. והמרגיל את עצמו בדרך הזה, ארבע או חמש פעמים, לא יכבד עליו אחר־כך. והבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים{י}: