יח תשרי

[ו] אם אפשר לו להשכים ולקום בחצות הלילה, לעשות אז תיקון חצות, לקונן על חרבן בית המקדש וגלות השכינה, מה־טוב, כמו שנאמר{יא} קומי רוני בלילה לראש אשמורות וגו'. וכמו שהקדוש ברוך הוא מקונן בעת ההיא, שנאמר{יב} י"י ממרום ישאג, וממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו. ואומר, אוי לבנים, שבעונותיהם החרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתים לבין האומות{יג}. ואם אי־אפשר לו לקום בחצות, יתגבר על־כל־פנים לקום קודם עלות השחר, וכמו שאמר דוד המלך עליו־השלום{יד} אעירה שחר, אני מעורר את השחר, ואין השחר מעורר אותי. וגם לאחר חצות הלילה יכול לעשות תיקון חצות, ואחר־כך יעסוק בתורה, איש איש כפי יכלתו. ושיעור משניות קודם לכל דבר (ועל־ידי־זה זוכה לנשמה, משנה אותיות נשמה). ואם אינו בר־הכי, יעסוק בתהלים וזוהר ומעמדות וספרי מוסר. וטוב מעט בכוונה, מהרבות שלא בכוונה. תנא דבי רבי חייא{טו} כל העוסק בתורה בלילה, שכינה כנגדו, שנאמריא} קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נוכח פני י"י. פירוש, שהשכינה היא אז כנגדך. עוד אמרו רבותינו ז"ל שכל העוסק בתורה בלילה, נקרא עבד ה', כמו שנאמר{טז} כל עבדי י"י, העומדים בבית י"י בלילות. ובלילות הקצרים, שאי־אפשר לו להשכים כל־כך, לכל־הפחות יתאמץ לקום, בכדי שיהיה לו זמן להכין את עצמו, ללכת לבית־הכנסת, להתפלל עם הצבור{יז}:

[ז] פסוקים של תורה נביאים וכתובים, יש אומרים שאסור לאמרם על פה אלא אם כן הם שגורים בפי הכל, משום שאמרו חז"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה. ויש מחלקים באופנים אחרים{יח}. אבל מנהגינו להתיר בכל גוונא, וכשיטת הסוברים{יט} שלא נאמר איסור זה אלא בקריאת ספר תורה שמא יאמרו חסר הוא [וכדלהלן סימן כ"ב סעיף י"ב]{כ}:

[ח] דין ברכות השחר וברכות התורה למי שקם בחצות הלילה, עיין לקמן סימן ז' סעיף ו':

[ט] קודם כל מצוה שעושה, טוב על־פי הסוד, לומר לשם יֵיחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה{כא}:

[א] כאשר קם האדם ממטתו שחרית, הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא יתברך. לכן צריך להתקדש, וליטול ידיו מן הכלי, כמו שהיה הכהן מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו בבית המקדש{א}. וסמך לנטילה זו מן המקרא, שנאמר{ב} ארחץ בנקיון כפי, ואסובבה את מזבחך י"י, לשמִיע בקול תודה וגו'. ועוד יש טעם לנטילה זאת{ג}, לפי שבשעת שינה שנסתלקה ממנו נשמתו הקדושה, באה רוח הטומאה ושורה על גופו, וכשניעור משנתו, מסתלקת רוח הטומאה מכל גופו חוץ מאצבעותיו, שאינה עוברת מעליהן עד ששופך עליהן שלש פעמים מים בסירוגין{ד}. ויהיה לו כלי עם מים סמוך למראשותיו, כדי שיטול ידיו מיד בקומו, כי אין לילך ארבע אמות בלי נטילת ידים{ה}, אם לא בשעת הדוחק, שאז יש לסמוך על דעת האומרים שכל הבית נחשב כארבע אמות{ו}, ועדיף לילך פחות פחות מארבע אמות מאשר לרוץ אל המים{ז}: