יט תשרי

[ב] סדר נטילת ידים שחרית, הוא בדרך זה. נוטל את הכלי ביד ימינו, ונותנו לשמאלו, ושופך תחילה על יד ימין. ואחר־כך נוטל את הכלי בימינו, ושופך על יד שמאל, וכן יעשה שלוש פעמים{ח}. וגם איטר נוטל כסדר הזה{ט}. וטוב ליטלם עד פרק הזרוע, אך בשעת הדוחק די עד קשרי אצבעותיו{י}. ואחר הנטילה ג' פעמים, מה־טוב שישפוך מים על ידיו כדי לטהר המים שעליהם{יא}, ואז ירחוץ פניו לכבוד יוצרו, שנאמר{יב} כי בצלם אלהים עשה את האדם{יג}. וגם ירחץ פיו מפני הרירין שבתוכו, שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה{יד}. ואחר־כך מנגב ידיו, ומברך על נטילת ידָים{טו}. ויזהר לנגב פניו יפה{טז}. ואם שפך מים על ידיו פעם רביעית כנז' לעיל, יכול לברך קודם הניגוב{יז}:

[ג] צריך ליטול ידיו דוקא לתוך כלי{יח}, ואסור ליהנות ממי הנטילה מפני שרוח רעה שורה עליהם, וישפכם במקום שאין בני אדם הולכין{יט}. ולכן לא יברך ולא יאמר דברי־תורה כנגדם, אלא אם כן כיסה אותם. ואם נוטל בכיור־מטבח, יהיה ריק מכלים, ואחר הנטילה ישטפהו במים. ויש מתירין ליטול בחדר אמבטיה אם אין שם בית הֶכְ–סֵא, ויברך בחוץ{כ}:

[ד] לא יגע קודם נטילה לא בפה, ולא בחוטם, ולא בעינים, ולא באזנים, ולא בפי־הטבעת, ולא באוכלין ומשקין, מפני שרוח־רעה השורה על הידים קודם נטילה, מזיק לדברים אלו{כא}. ועל־פי הקבלה גם לא יגע במלבושיו (והוא הדין ל"משקפיים") קודם הנטילה, ובכלל זה טלית קטן. ואחר הנטילה טוב שילבש טלית קטן לראשונה כדי שלא לילך ארבע אמות בלא ציצית{כב}:

[ה] טוב להקפיד בנטילת־ידים שחרית, בכלי ובמים ובכח גוברא, כמו בנטילת ידים לסעודה (לקמן סימן כ"ז). אך בשעת הדוחק שאין לו כראוי והוא רוצה להתפלל, יכול ליטול ידיו מתוך כל דבר, ובכל מיני מים ובלא כח גוברא, ויכול לברך על נטילת ידים{כג}. ואם יש לפניו נהר, טוב יותר שיטביל בו ידיו שלש פעמים, או אפילו בשלג. אבל אם אין לו מים כלל, יקנח ידיו באיזה דבר, ויברך על נקיות ידים, ודי לו לתפילה אבל לא להעברת רוח רעה שעליהן ולכן אינו צריך לקנח ג' פעמים{כד}. ולכשיזדמן לו אח"כ מים, וכלים הראויים, יטול ידיו עוד הפעם כראוי, אבל לא יברך עוד{כה}:

[ו] כתוב{כו} ברכי נפשי את י"י וכל קרבי את שם קדשו. וכיון שצריך האדם לברך את השם בכל קרביו, אסור לברך עד שינקה את הקרבים, מצואה ומי רגלים. הלכך בקומו בבוקר אם הוא צריך לעשות צרכיו, או להשתין, לא יברך ברכת על נטילת ידים בשעת נטילה, עד לאחר שינקה את עצמו, וירחץ ידיו שוב, ואז יברך על נטילת ידים, ואשר יצר (ועיין לקמן סימן ז' סוף סעיף א'){כז}: