כ תשרי

[ז] אם השכים ונטל ידיו בעוד לילה כדינו, והיה ער עד אור היום, או שהיה ישן אח"כ שנית בעוד לילה, וכן הישן ביום שיתין נשמין (פי' ששים נשימות), וכן הניעור כל הלילה ולא ישן שיתין נשמין, בכל אלו יש ספק אם צריכין נטילת ידים או לא. לכן יטול ידיו שלש פעמים בסירוגין (כדלעיל סעיף ב') אבל לא יברך עליהם{כח}. ואפילו אם עשה צרכיו, ג"כ לא יברך על נטילת ידים{כט}. והעולם נהגו להקל שלא ליטול כשישנו ביום. והמחמיר תע"ב{ל}:

[ח] צריך להזהיר לכל אנשי ביתו ובפרט את הנשים על נטילת ידים, כי רוב הכנת האוכל הוא באמצעותן. ואם לא יגורש רוח הטומאה מעל ידיהן, יטמאו את המאכלים ויטמטמו את לב האדם, ועלול לעשות עבירה ח"ו על ידי כך. על כן יש ליזהר בזה עד מאד{לא}:

[ט] טוב ונכון ליטול הידים בכל יום גם לילדים הקטנים, כדי שלא יטמאו המאכלים, וגם הוא סגולה שיגדלו בטהרה ויהיו גידולי הקדש. והמחמיר ליטול ידיהם מאחרי שנימולו, הרי זה משובח ביותר{לב}:

[י] שלוש עשרה דברים צריכין נטילת ידים במים, ואלו הן. הקם מהמטה, והיוצא מבית־הֶכְ–סֵא (אפילו לא עשה שם צרכיו), ומבית־המַּרְחֵץ (אפילו לא רחץ שם), והנוטל צפרניו, והמגלח שערותיו, והחולץ מנעליו בידיו או נוגע בהן, והמשמש מטתו, והנוגע בכנה, והמְפַלֶּה את בגדיו (פי' מנקה את בגדיו מכּינים) ואפילו לא נגע בכנה{לג}, והחופף ראשו, והנוגע בגופו במקומות המכוסים{לד}, והיוצא מבית־הקברות או מלווה את המת או שנכנס באהל המת, והמקיז דם{לה}. ובכולם אין צריך ג' פעמים ומתוך כלי, חוץ מן הקם מהמטה, וכן המנהג. והמחמיר לעצמו ליטול בכולם ג' פעמים, ובפרט היוצא מבית־הכסא, תבוא עליו ברכה{לו}:

[יא] על שלוש נטילות מברכים. בשחרית, וקודם אכילת פת (כדלקמן סימן כ"ז סעיף א'), וכן לדבר שטיבולו במשקה לפי מנהג הבלדי (כדלקמן שם סעיף י"ט):

[א] כתוב{א} והצנע לכת עם אלהיך, לפיכך צריך האדם להיות צנוע בכל ארחותיו. ולכן כשלובש או פושט בגד שעל בשרו, ידקדק מאוד שלא לגלות את גופו, אלא ילבישו ויפשיטו כשהוא שוכב על משכבו מכוסה. ואל יאמר, הנני בחדרי חדרים בחשיכה, מי רואני. כי הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו, וכחשיכה כאורה לפניו, והצניעות והבושה מביאין את האדם לידי הכנעה לפניו יתברך{ב}: