כו תשרי

[יד] אסור לדבר דברי תורה וקדושה נגד ערוה, בין שלו בין של אחר, ואפילו של קטן או קטנה (רק לצורך מצות מילה, מותר לברך נגד ערות התינוק){לג}. ויש אומרים שאפילו אם עוצם את עיניו שלא לראות את הערוה, לא מהני, כיון שהיא נגדו, אלא יטה פניו וגופו מכנגדה{לד}:

[טו] גוף האשה כל מקום שהדרך לכסותו (כמו שיתבאר בס"ד להלן חלק אבן־העזר) אם נתגלה שם שיעור טפח, וכן שערות של אשה נשואה, אם נתגלה קצת מהן, נחשב כמו ערוה לגבי איש. ואין חילוק בין שהיא אשתו או אשה אחרת, אבל לגבי אשה אינם חשובים כמו ערוה{לה}:

[טז] קול זמר של אשה, נחשב גם־כן ערוה. וגם כשהוא מוקלט במכשיר (כגון "טייפ"), אסור. ומכל־מקום בשעת הדוחק, שהוא שומע ואי־אפשר לו לְמַחוֹת, לא יתבטל משום זה מקרית שמע ותפילה ותורה, אלא יתאמץ לכוון כל לבבו, לעניין הקדושה שהוא עוסק בה, ולא יתן לב עליה{לו}:

[יז] אם ליבו רואה את הערוה שלו, אף על פי שהיא מכוסה, כגון שהוא לבוש בחלוק, גם־כן אסור לו לומר כל דבר שבקדושה. אלא צריך להיות לבוש במכנסים סמוך על בשרו, או יחגור חגורה, או יניח זרועותיו על חלוקו כדי להפסיק בין ליבו לערותו. ויש אומרים שאשה אינה צריכה לעשות זאת{לז}:

[א] בכל ברכותיו ותפילותיו כשמזכיר שם הֲוִיָּ"ה ברוך הוא, יזהר לכוון לכתחילה (בשעת אמירת התיבה ע"י שיאריך בה, או קודם אמירתה) מלבד פירוש קריאתו בְּאַדְנוּת שהוא אדון הכל, גם את פירוש כתיבתו ביו"ד ה"א שהוא היה הווה ויהיה. ובפרט יש להתאמץ בזה בפסוק ראשון דקרית שמע. ובהזכירו אלהים, יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם{א}. וראוי לכוון גם כן על פי הסוד בכל מקום שמזכיר שם הֲוִיָּ"ה, לשילוב הֲוִיָּה אַדְנוּת כזה יאהדונהי, ייחוד תפארת ומלכות{ב}: