כח תשרי

[ז] אסור לברך ברכה לבטלה חס־ושלום, או לגרום לעצמו לברך ברכה שאינה צריכה{כא}. ואם נכשל ובירך ברכה לבטלה, וכן בעניין אחר אם נכשל והוציא שם־שמים לבטלה, יאמר אחרי־כן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד{כב}. ואם מיד לאחר שהזכיר את השם נזכר שאינו צריך לברך, יסיים "למדני חקיך" שזהו פסוק שלם (בתהלים קי"ט, י"ב) והוי כמו לימוד ולא לבטלה{כג}. ואם התחיל גם תיבת אלהינו, ונזכר מיד לאחר שאמר אלהי ולא גמר לומר "נו", יסיים ויאמר, ישראל אבינו מעולם ועד עולם (שזהו גם־כן לשון הפסוק, בדברי הימים־א' כ"ט, י'). ומכל־מקום יאמר גם בזה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד{כד}:

[ח] בירך על המים ושמע שיש מת בשכונתו (דהיינו שלושה בתים מכל צד), והמנהג הוא לשפוך המים שבשכונת המת מפני הסכנה (כדלהלן חלק יורה דעה בהלכות גוסס ושמירת המת סעיף ו'), מכל־מקום כיון שבירך ישתה מעט, שלא תהא ברכתו לבטלה. ואל ידאג מפני הסכנה, כי שומר מצוה לא ידע דבר רע{כה} (ועיין לקמן סימן פ"ו סעיף ט'), ולאחר ששתה מעט, ישפוך השאר{כו}:

[ט] כל הברכות, חוץ מברכת־המזון{כז}, אם נסתפק בהם אם אמרם או לא אמרם, אינו חוזר ומברך{כח}. ועיין לקמן סימן מ"ב סעיף ט':

[י] אסור להגות שם הֲוִיָּ"ה ברוך־הוא באותיותיו, דהיינו לקרותו כניקודו שוא חולם קמץ, אלא בכינויו באַדְנוּת. גם לא יקרא אותיותיו כסדר אלא בהפסק, וכך נוהגין שמוסיפין ווי"ן בנתיים, יו"ד וְה"א וּוא"ו וְה"א. וכן יש ליזהר שלא לקרות שמות מלאכים שאין נמצאים בשמות בני אדם כמותם, ולכן במקום מטטרון יאמר מִי"ם טֵי"תּ, סמאל יאמר סְמָ"ך מִי"ם{כט}:

[יא] חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות, ודוד המלך תיקן זאת. רמז לדבר, נאום הגבר הוקם עָל{ל}, "על" בגימטריא מאה. וסמך מן התורה{לא}, ועתה ישראל מָה י"י אלהיך שואל מֵעמָּך, כי־אם ליראה את י"י וגו', אל תקרי "מה" אלא מאה, הן מאה ברכות, שהן ליראה את ה' ולאהבה אותו, ולזכרו תמיד על־ידי הברכות שמברכין{לב}. הקללות שבמשנה־תורה הן צ"ח, וכתיב גם כל חֳלי וכל מכה{לג}, הרי מאה, ומאה ברכות שאנו מברכין בכל יום, מגינות עלינו להנצל מהן{לד}. ובשבת ויום־טוב שחסרים מן המאה ברכות, משלימים בברכות הנהנין על פירות ובשמים, ובמה שמכוונים לברכות השליח־צבור בחזרת התפילות וברכות הקוראים בתורה והמפטיר, ועונין אחריהם אמן{לה}: