כח מרחשון

[ב] בין הפרקים מותר לענות אמן, על כל ברכה שהוא שומע, וכל־שכן שמותר לענות לקדושה ולקדיש ולברכו. אבל ברוך הוא וברוך שמו, לא יאמר{ג}. וגם אם שומע שהקהל אומרים קרית־שמע, לא יאמר עמהם את הפסוק שמע ישראל, אלא יאמר התיבות שהוא אומר באופן שיהא נראה כאילו קורא עמהם, כמבואר לעיל סימן י"ב סעיף ה'. ואם נצרך לנקביו, יטול ידיו אבל לא יברך אשר יצר עד אחר התפילה{ד}:

[ג] באמצע הפֵּרֶק, אסור לענות אמן על כל ברכה{ה}. ובקדיש יאמר, אמן יהא שמיה וכו' ולעלמי עלמיא (יתברך{ו}). וכן כשאומר השליח־ציבור דאמירן בעלמא ואמרו אמן, יענה אמן. אבל שאר אמנים שבקדיש, לא יענה, שאינם מעיקר הקדיש. ובקדושה יאמר עם הקהל קדוש קדוש וגו' כל הארץ כבודו, וישתוק. וכן ברוך כבוד י"י ממקומו. אבל ימלוך וגו' לא יאמר, שאינו מעיקר הקדושה. ואם שומע ברכו, בין מן השליח־ציבור בין מן העולה לתורה, עונה ברוך י"י המבורך לעולם ועד, וגם אמן אחר ברכת העולה. ואם הקהל אומרים מודים, ישחה גם־כן ויאמר מודים אנחנו לך, ולא יותר{ז}:

[ד] דברים אלו שאמרנו שמותר להפסיק להם באמצע הפרק, אם הוא בברכות, יכוין שיהא ההפסק היכא דִסְלֵיק עִנְיַנָא. ואם הוא בקרית שמע, יכוין שיהא ההפסק בין פסוק לפסוק. אך אם אי־אפשר, מותר להפסיק אפילו באמצע הפסוק, ויחזור אחר־כך מתחילת הפסוק{ח}:

[ה] מה שאמרנו שמותר להפסיק באמצע הפרק לדברים הנזכרים לעיל, היינו חוץ מפסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי בהם אסור להפסיק בשום אופן ואפילו המלך שואל בשלומו לא יפסיק להשיבו, זולת מפני מי שירא שמא יהרגנו{ט}. ובין אני י"י אלהיכם לאמת ויציב, גם־כן לא יפסיק כלל, משום דכתיב בַּקְּרָא{י} וי"י אלהים אמת, לכך אין מפסיקין בין אלהיכם לאמת. ואחר־כך יכול להפסיק, כמו במקום אחר באמצע הפרק{יא}:

[ו] השומע רעמים או רואה ברקים, נכון שלא יפסיק לברך, ואפילו בין הפרקים{יב}. ואפשר שמותר למורה־הוראה לענות לשאלת איסור והיתר וכיו"ב בין הפרקים, כשהעניין נחוץ לשעתו או כשהשואל נחפז, אם אי אפשר לענות ברמז או בכתב{יג}:

[א] התחלת זמן קרית־שמע של שחרית, הוא כמו זמן תפילין (כדלעיל סימן ט' סעיף ג'). ונמשך זמנה עד סוף שלוש שעות זְמַנִּיּוֹת שהוא רביע היום, בין שהיום ארוּך בין שהוא קָצֵר. ונחשב היום מן עלות השחר עד צאת הכוכבים{א}. ומצוה מן המובחר לקרותה כמו הַוַּתִּיקין (פירוש, המחבבים את המצוות) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הָנֵץ החמה, כדי שיסיימו את קרית־שמע וברכותיה עם הנץ החמה, ולסמוך לה את התפילה. ומי שיוכל לכוון לעשות כן, שכרו מרובה מאד. ועל כל פנים צריכים ליזהר מאד, בפרט בימות הקיץ, שהיום ארוך, שלא לאחר הזמן מרביעית היום{ב}. ומכל־מקום בדיעבד אם עבר הזמן, מותר לקרות קרית־שמע עם ברכותיה עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום. אבל לאחר שליש היום, דעת מרן השלחן ערוך{ג} שאסור לומר הברכות, אלא אומר קרית־ שמע לבד ואפילו כל היום. אבל דעת רבינו הרמב"ם{ד} שיכול לומר גם הברכות כל היום{ה} (ועיין לקמן סימן י"ט סעיף ג', ובחלק יורה־דעה הלכות אונן סימן קע"ח סעיף ז'):

[ב] מותר לקרות קרית־שמע בין יושב בין עומד, בין רוכב על־גבי בהמה. ואם הוא מהלך ברגליו, או נוהג במכונית, יעצור באמירת פסוק שמע ישראל. ואם היה יושב, אסור להחמיר ולעמוד כדעת בית שמאי, כי הלכה כבית הלל. והמנהג לקרותה מיושב, דהכי עדיף טפי כדי שתהיה בכוונה ובישוב הדעת ביותר{ו}. ויש מי שאומר שכן היה מנהג הראשונים שגם השליח־ציבור יושב אז דוקא מטעם זה, זולתי בפסוק שמע ישראל שנשאר לעמוד{ז}: