כז מרחשון

[טז] מנהג הבלדי שהשליח־ציבור אומר עד יחד מתנשאים לעומתם, והציבור עונים, משבחים ואומרים ברוך כבוד וכו'{ל}. ומנהג השאמי שהציבור עונים, לעומתם משבחים ואומרים וכו'{לא}:

[יז] אם אין בבית־הכנסת רק מניין מצומצם, אסור לכל אחד מהם לצאת, ועל היוצא נאמר{לב} ועוזבי י"י יִכְלוּ. אבל אם ישארו עשרה, יכולים היְתרים לצאת{לג}, אם כבר שמעו ברכו, והקדושה והקדישים עד עלינו לשבח{לד}. ובְדִיעֲבַד אם לא נשארו עשרה, יכולין לגמור בלא עשרה (רק שיהיו רוב מניין) את העניין שהתחילו בעשרה, כגון להשלים את הקדיש. וכן אם התחיל השליח־ציבור יוצר, משלים עד גאל ישראל והשומעים ממנו יוצאים ידי חובתן (עיין לעיל סעיף ט"ו). ואפילו התחיל רק הקדיש וברכו נחשב התחיל ביוצר. וכן אם התחיל השליח־ ציבור לחזור את התפילה{לה}, גומר חזרת כל התפילה ואומרים גם הקדושה, אבל אין הכהנים נושאים את כפיהם אלא אומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה וכו'. וגם אין אומרים קדיש לאחר שמונה־עשרה, כי הוא עניין אחר{לו}. וכן אם התחילו לקרות בתורה בעשרה, ויצאו מקצתן, גומרין את הקריאה בברכות, אבל אין מוסיפין על הקרואים, ואין אומרים קדיש בסיום הקריאה. וגם אין קורין מפטיר, אלא האחרון שבמניין הקרואים ממשיך לקרוא את ההפטרה בלא ברכותיה{לז}:

[יח] אין ממנים לשליח־ציבור קבוע אלא מי שנתמלא זקנו. אך באִקראי בעלמא, כל שהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד והביא שתי שערות (ועיין לעיל סעיף ג') מן הדין יכול להיות שליח־ציבור{לח}. אבל מנהגינו שאין מעמידים להיות שליח־ציבור כלל אלא מי שהוא גם־כן נשוי, זולת לתפילת ערבית{טל}. ואפילו מן הנשואים, לא נהגו למנות שליח־ציבור קבוע, ואפילו בשבתות, אלא כל מי שהוא בקי מעמידין אותו לתפילה זו, ואת חבירו לתפילה אחרת, כפי סדר ישיבתם בבית־הכנסת{מ}. ועילג המחליף קריאת האותיות (עיין לקמן סימן כ' סעיף כ"א), אסור להיות שליח־ציבור אפילו באקראי{מא}:

[יט] אין לאדם להתפלל לפני התיבה שלא ברצון הקהל. וכל המתפלל שלא ברשות, מחמת אַלָּמוּת וגיאות, אין עונים אמן אחר ברכותיו, שנאמר{מב} ובוצע ברך, ניאץ י"י. ואין להתקוטט בעבור שום מצוה{מג} (וכדלקמן סימן מ"ח סעיף ט'):

[כ] אדם שהוא בעל עבירה, הן דאורייתא הן דרבנן, פסול להיות שליח־ציבור, ואפילו באקראי. כגון מחלל שבת או מגלח זקנו בתער, או הוציא טריפה מתחת ידו (אף על פי שלגבי צירוף איש או אנשים כאלו לעניין עשרה, ולעליית ספר תורה, יש מתירים בזמנינו במקומות שפרצו בעבירות אלו). ועל כגון זה נאמר{מד} נתנה עלי בקולה, על כן שנאתיה. ואמרו רבותינו ז"ל{מה} זה שליח־ציבור שאינו הגון היורד לפני התיבה. ואפילו אם העלוהו בטעות, יש להורידו מן התיבה. ובמקום שאי אפשר, צריכים יראי ה' לילך לבית כנסת אחרת שמתנהגים כדת וכהלכה. ואם גם זה לא ניתָן לעשות, לא יתפללו ביחידות, כי תפילת הרבים עדיפה גם באופן זה, והוא רחום יכפר, ועונים אמן וקדיש וקדושה אחריו{מו}:

[א] קרית־שמע, ושלש ברכותיה שהן יוצר אור, אהבת עולם, אמת ויציב, הן חמורים יותר מהזמירות (כנזכר לעיל סימן י"ב סעיף ה'). והן נחלקים לפרקים. ואלו הן בין הפרקים. בין יוצר המאורות, לאהבת עולם. בין הבוחר בעמו ישראל באהבה, לִשְמע ישראל. בין ובשעריך, לִוהיה אם שמוע. בין על הארץ, לְוַיאמר{א}. וכיוצא בזה בערבית קרית־שמע וארבע ברכותיה, שהן מעריב ערבים, אהבת עולם, אמת ואמונה, והשכיבנו{ב}: