כו מרחשון

[יא] גם בקרית־שמע וברכותיה המנהג שיושבין כל הקהל כמו בזמירות (כדלעיל סימן י"ב סעיף ב', ולקמן סימן ט"ו סעיף ב') ואף בקדושה שביוצר{כ}, חוץ מהשליח־ציבור שעומד כל הזמן ואף בקדושה{כא}:

[יב] כל דבר שבקדושה אין אומרים אותו בפחות מעשרה, דהיינו שאחד אומר ותשעה שומעים. לפיכך אם אין תשעה שומעים לשליח־ציבור, לא יאמר כלל קדיש. ומכל־מקום אם אחד מהעשרה מתפלל שמונה־עשרה, מצטרף, אף על פי שאינו יכול לענות עמהם. ובשעת הדוחק, אפשר להקל אפילו בשלשה וארבעה, שכיון שנשארו הרוב שעונים, אין המיעוט מעכב (ועיין לקמן סימן י"ח סעיף א'). אבל אם אחד מהן ישן, ראוי להקיצו, כי יש אומרים שהישן אינו מצטרף לעשרה{כב}. וגם לדעת מרן השלחן־ערוך{כג} שהישן מצטרף, היינו דוקא כשפניו מגולות{כד}:

[יג] לאחר שאמר השליח־ציבור חצי־קדיש, אומר ברכו את י"י המבורך, והציבור עונים ברוך י"י המבורך לעולם ועד. ויש מהשאמי שנוהגים שהשליח־ציבור חוזר אחר־כך לומר גם־כן ברוך י"י המבורך לעולם ועד, כדי שלא יוציא את־עצמו מן הכלל, שאומר להם ברכו, והוא אינו מברך{כה}. ובבלדי נוהגים שאומר זאת השליח־ציבור עם הציבור ביחד, כי אין לחוש שמוציא את עצמו מן הכלל אלא דוקא בזימון שאומר להם נברך שאכלנו וכו' (כדלקמן סימן ל"ג סעיף י') אבל כאן כבר כָלל את עצמו באמרו המבורך, לפיכך אינו צריך להשמיע קולו כלל. ויש מהשאמי נוהגים גם־כן שהוא אומר עמהם, אבל נשמָע לקהל הסיום לעולם ועד שמתעכב בו מעט. וכל זה הוא גם בברכו של קריאת ספר־תורה, וכן שלפני עלינו לשבח{כו}. וגם מי שלא שמע אמירת ברכו, רק עניית הציבור ברוך וכו', יכול גם הוא לענות עמהם, כל זמן שלא סיימו רובם{כז}:

[יד] השליח־ציבור כורע כשהוא אומר ברכו, וזוקף בשם. והציבור נשארים מִיּוֹשֵׁב, וכך הם עונים ברוך י"י המבורך וכו'. ויש נוהגים שהציבור מגביהים גופם מעט וכורעים{כח}:

[טו] ברכות קרית־שמע שלפניה ושלאחריה שחרית וערבית, מנהגינו שהשליח־ציבור אומרן בקול רם מראשן ועד סופן. ואפילו הבקיאים השומעים, יוצאים בזה ידי חובתן. אבל נכון שכל אחד יאמרם עמו בלחש משום היסח הדעת, וימהר לסיים שלוש תיבות לכל הפחות קודם החתימה, כדי שיוכל לענות אחריו אמן, וכן מנהג המדקדקים. ובכל אופן, אחרי ברכת אהבת עולם (שחרית וערבית) ואחר ברכת גאל ישראל (שחרית ולא ערבית, וכדלקמן סימן ט"ז סעיף ב') אין לענות אמן, ולא אל מלך נאמן, ואפילו ביחיד. אך אחרי יוצר המאורות, והמעריב ערבים, וגאל ישראל (ערבית) והשכיבנו, מנהגינו שעונים אמן ואין זה נחשב הפסק{כט}: