צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
כג מרחשון
סימן י"ב - הלכות הזמירות
[ז] אסור לנגוע בשעת אמירת פסוקי דזמרה, וכל־שכן אחר־כך עד גמר התפילה, במקומות המכוסים בגופו (אפילו כשהוא רואה ומרגיש שהמקום נקי ממלמולי זיעה, דלא פַלּוּג רבנן), או בראשו במקום המכוסה. ואם נגע בידו, צריך לרחצה במים. ואם הוא עומד בתפילה, שאי אפשר לו לזוז ולבקש מים, די לו לחכך ידו בכותל או לנקותה במפה וכדומה{כב}. ויש אומרים שאסור לנגוע גם בצואת החוטם ובצואת האוזן כי אם על־ידי מטפחת וכדומה, ולא נהגו כן, והמחמיר תע"ב{כג}:
[ח] ראוי ליתן צדקה בויברך דוד, כשהוא אומר ואתה מושל בכל (ועיין לעיל סימן י"א סעיף ב'), ויתננה ליד הגבאי או לתוך קופה. אבל אין נכון לעשות זאת בחזרת התפילה, כי על ידי זה אין הציבור שומעים ברכות השליח־ציבור לענות אמן כדין{כד}:
[ט] אם איחר מלבא לבית־הכנסת, עד לאחר שהתחילו הציבור להתפלל, ואם יתפלל כסדר לא יגיע להתפלל שמונה־עשרה עמהם, והעיקר שיתפלל שמונה־עשרה עם הציבור, על כן יכול לדלג כאשר יתבאר בסעיף שאחר זה. אך ברכת על־נטילת־ידים וברכת אלהי הנשמה וברכות התורה, לעולם צריך לומר קודם התפילה (כדלעיל סימן ז' סעיף ז'). ועל־כן אם לא אמרן בביתו, צריך לאמרן בבית־הכנסת, ואפילו אם על ידי זה יתאחר מלהתפלל עם הציבור. וגם קרית־שמע עם ברכותיה בשחרית (מה שאין כן בערבית כדלקמן סימן נ"א סעיף ד'), צריך לומר דוקא קודם שמונה־עשרה, דהיינו שיתחיל ברכת יוצר אור, ויאמר כסדר עד אחר שמונה־עשרה, בלי שום הפסק, כדי להסמיך גאולה לתפילה. דהיינו גאל ישראל, לשמונה־עשרה. אבל שאר הברכות וכל הסדר יאמרם לאחר התפילה. וגם הזמירות אם רוצה יכול לאמרם אחר התפילה, אך בלא ברכות ברוך שאמר וישתבח{כה}:
[י] הלכך לאחר שבירך על נטילת ידים ואלהי הנשמה וברכות התורה (ואחריהם מקצת פסוקים), והניח טלית ותפילין, אם הוא רואה כי לא נותר לו עוד זמן שיוכל להגיע להתפלל שמונה־עשרה עם הציבור, אלא אם ידלג ויתחיל בברכת יוצר אור, אזי יתחיל שם. ואם יש לו זמן לומר גם ברוך שאמר ותהילה לדוד עד סופו, דהיינו שם קדשו לעולם ועד, וישתבח, יאמרם. יש לו זמן יותר, יאמר גם הללו־יה הללו אל בקדשו, עד כל הנשמה תהלל יה הללו־יה. יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם הללו־יה הללו את י"י מן השמים וגו'. יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם שאר הללו־יה. יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם ויברך דוד. והמזמורים שמוסיפים בשבת וביום־טוב, אם אין לו זמן לאמרם, אזי כל המזמורים והפסוקים שאומרים אותם בכל יום, להם הקדימה. ואם יש לו זמן לומר גם קצת מאלו שמוסיפים, יאמר מזמור למנצח השמים מספרים, לדוד בשנותו, תפילה למשה. ולאחר גמר התפילה יכול להשלים כל מה שדילג, רק ברוך שאמר וישתבח אין לאמרם לאחר התפילה וכנזכר לעיל בסעיף הקודם. ואם רואה שאפילו אם יתחיל בברכת יוצר אור, לא יוכל להתפלל שמונה־עשרה עם הציבור אלא אם כן ימהר, יותר טוב להתפלל בפני עצמו כסדר במתינות ובכוונה{כו}. ויש אומרים שגם אם יתפלל עם חזרת השליח־ציבור, נחשב תפילה בציבור{כז}. ועיין עוד לקמן סימן י"ח סעיף י"ב:
[יא] חַי העולמים (בברוך שאמר, ובישתבח{כח}) מנהגינו לגרוס החי"ת בפתח, והאומר בצירי טועה ומקצץ בנטיעות, וכן היא מנוקדת בפתח בכל ספרי תימן מעולם{כט}: