יט מרחשון

[ה] צריך לרחוץ את ידיו במים (עד הפרק{טו}) קודם כל תפילה (ונטילה זו אינה צריכה כלי, ולא ברכה, כדלקמן סימן נ' סעיף ד'). ולכן אף על פי שרחץ כבר את ידיו בקומו ממטתו בבוקר (כדלעיל סימן ב'), אם נגע אחר־כך בידיו באיזה מקום מטונף, דהיינו כגון במקומות המכוסים באדם שיש שם מלמולי זִיעה, או שחיכך בראשו, או שלא רחצם בבוקר עד הפרק, צריך לְחַזֵּר אחריהם, ללכת לפניו ארבעה מילין (דהיינו שבעים ושתיים דקות), או לאחריו מיל (דהיינו שמונה עשרה דקות). וגם אם נוסע ברכב, הוא אותו שיעור זמן. ואם מתיירא שמתוך כך יעבור זמן התפילה, ינקה את ידיו בצרור או בעפר או בכל מִדֵּי דִּמְנַקֵּי ומתפלל, דכתיב{טז} ארחץ בנקיון כפי וגו'. ארחץ במים, אם אפשר. ואם לאו, בנקיון בכל מידי דמנקי{יז}:

[ו] ואם רחץ ידיו בבוקר כראוי, ואין ידוע לו שנתלכלכו ידיו באיזה דבר, מכל־מקום כיון שהסיח דעתו בִּנְתַּיִים, צריך גם־כן לרחצם במים לצורך תפילה. אך בזה אין צריך לְחַזֵּר אחר המים דוקא, שאם אין לו מים מזומנים, ובאם יְחַזֵּר עליהם יאחר תפילת הציבור, לא יחזר עליהם אלא מנקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי, ומתפלל עם הציבור. ויש אומרים שאפילו אם למד בנתיים, גם־כן הוי היסח הדעת וצריך לרחוץ לצורך התפילה, ואין מנהגינו כן{יח}:

[ז] ישתדל ויתאמץ להתפלל עם הציבור, דכתיב{יט} ואני תפילתי לך י"י עת רצון, אימתי עת רצון, בשעה שהציבור מתפללין. וכתיב{כ} כה אמר י"י בְּעֵת רצון עֲנִיתִיךָ. ואין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילה של רבים, ואפילו יש בהם חוטאים{כא}, דכתיב{כב} הֶן אֵל, כַּבִּיר (פי' רבים) לא יִמְאָס. וכתיב{כג} פָּדָה בְשלום נפשי מִקְּרָב לי, כי בְרַבִּים היו עמדי{כד}:

[ח] מצוה גדולה להתפלל בבית־הכנסת או בבית המדרש. ואפילו אם לפעמים מתבטל המניין, מכל־מקום מצוה להתפלל שם גם ביחידות, כיון שהם מקומות מקודשים. ומי שדרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל גם־כן שם בעשרה, אף על פי שיש בעירו גם בית־הכנסת. אבל מי שאין דרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל בבית הכנסת שיש בה ריבוי עם{כה}, כי ברָב עם הדרת מלך{כו}:

[ט] לעולם ישכים אדם לבית־הכנסת, כדי שיִּמָּנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו, נוטל שכר כנגד כולם{כז}. וכל מי שהולך שחרית וערבית לבית־הכנסת או לבית־המדרש בזמן הראוי, ומאריך שם כראוי, ומתנהג שם בקדושה כראוי, זוכה לאריכות ימים, דכתיב{כח} אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, לשמור מזוזות פְּתָחָי, וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים{כט}: