יח מרחשון

[ו] אפילו ללמוד, אסור להתחיל משעלה עמוד־השחר. אך מי שרגיל לילך לבית־הכנסת, ואין לחוש שיעבור הזמן, מותר לו. וכן מי שלומד עם אחרים, ואם לא ילמדו עתה, יתבטלו מלימודם, מותר ללמוד עמהם, כי זכות הרבים דבר גדול הוא. ובלבד שישגיחו שלא יעבור זמן קרית־שמע והתפילה{טו}:

סימן י"א - הלכות הכנת הגוף לתפילה, והמקומות שראוי להתפלל, וסדר תפילת היחיד והאשה

[א] כתוב{א} הִכּוֹן לקראת אלהיך ישראל. פירוש שיכין את עצמו לפני השם יתברך, שילבש מלבושי כבוד כשהולך להתפלל, כמי שהולך לפני שר נכבד{ב}. ואפילו אם מתפלל בביתו ביחידות, ילבש כראוי. ואם הוא רגיל לילך כל היום בחגורה, אסור לו להתפלל עד שיחגור את עצמו{ג}. וההולך בסנדלים לרגליו, ראוי שילבש "גרביים"{ד}:

[ב] טוב ליתן צדקה קודם התפילה, שנאמר{ה} אני בצדק אחזה פניך{ו}. ובשחרית, הנהיג האר"י לגבות צדקה בויברך דוד{ז} (עיין לקמן סימן י"ב סעיף ח'). גם יקבל עליו קודם כל תפילה מצות ואהבת לרעך כמוך{ח}, ויכוין לאהוב את כל אחד מישראל כנפשו. כי אם חס־ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה, אז גם למעלה אין אחדות. אבל כשמתאחדים למטה, נגרם אחדות ודבקות נפשותיהם למעלה, ועל ידי זה גם תפילותיהם מתאחדות ונכללות יחד, ואז התפילה רצויה לפניו יתברך. ולכן מנהגינו לפתוח קודם ברכות השחר בשבח א'דון ה'עולמים, ב'על ה'רחמים וכו', שהוא ראשי תיבות אהב"ה{ט}:

[ג] כתוב{י} שְׁמוֹר רגלך כאשר תלך אל בית האלהים, ודרשו רבותינו ז"ל{יא} דהיינו הנקבים שאצל הרגלים. ולכן צריך לבדוק את עצמו קודם התפילה אם אינו צריך לעשות צרכיו. ואם מרגיש בעצמו אפילו קצת הרגשה לצרכיו, אסור לו להתפלל. ובדיעבד אם התפלל כשהוא נצרך לנקביו (יש אומרים דלאו דוקא לגדולים, אלא גם לקטנים, וכן עיקר{יב}) אם הוא משער שהיה יכול להעמיד את עצמו, שיעור הילוך פרסה (שעה וחומש, דהיינו שבעים ושתיים דקות) תפילתו תפילה. ואם לאו, אפילו בדיעבד אם התפלל, תפילתו תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל. ואם בעוד שיפנה, יעבור זמן תפילה, והוא יכול להעמיד את עצמו שיעור פרסה, אפילו לכתחילה מותר לו להתפלל (ועיין עוד לקמן סימן ט"ז סעיף ט"ו). ולא רק לתפילת שמונה עשרה, אלא גם לדברי תורה אסור מי שנצרך לנקביו כשאינו יכול להעמיד את עצמו שיעור פרסה, וכל שכן קרית־שמע ושאר ברכות{יג}:

[ד] מי שבריא לו שאינו יכול לעצור את עצמו מלהפיח, עד שיגמור קרית־שמע ותפילה, מוטב שיעבור זמן קרית־שמע ותפילה, ממה שיתפלל בלא גוף נקי. ואם עבר זמן תפילה, אנוס הוא (וישלימנה אחר־כך כדלקמן סימן י"ט). ואם נראה לו שיוכל לעצור את עצמו בשעת קרית־שמע, יניח תפילין בין הבוחר בעמו ישראל באהבה, לקרית־שמע, ויברך עליהם{יד}: