טז מרחשון

[לג] המנהג לסדר פרשיות התפילין{קיא}, קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע, כדעת רבינו הרמב"ם ורש"י. זולת יחידי דיחידי־סגולה שנהגו להניח (בלא ברכה) גם כרבינו תם הסובר שֶׁהַהֲוִיּוֹת באמצע, דהיינו קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע{קיב}:

[לד] מלבד הע' של שמע והד' של אחד שהן רבתי, מנהגינו שגם הץ' של על הארץ עושים רבתי. וכן ראוי לעשות הפ"א של כי הקשה פרעה, לפופה. והחי"ת של וחרה אף, רגלה השמאלית עקומה{קיג}:

[לה] כורכים כמה שערות של עגל סביב כל פרשה, ועליהם כורכים קלף כשר, ועליו כורכים שוב כמה שערות. וקצת שערות אלו צריכים להיראות בחוץ, באורך פחות מכשעורה, ויניחם אצל פרשת והיה אם שמוע בצד הפונה לפרשת קדש{קיד}:

[לו] תפילין שהוחזקו בכשרות, כל זמן שהבית שלם, גם הפרשיות הרי הן בחזקתן ואינן צריכות בדיקה. (ומכל מקום ראוי לבדקן שתי פעמים בכל שבע שנים, אם יש חשש שנתקלקלו מן הזיעה). ואם אינו מניח אותן אלא לפרקים, צריכות בדיקה ב' פעמים בכל שבע שנים, כי יש לחוש שמא נתעפשו. וכן אם נקרע הבית, צריך לבדוק גם את הפרשיות, וכן אם נִשְׁרוּ במים. ומכל מקום אם אין לו מי שיודע לבדקן ולחזור לתפרן, יניחן כך בלא בדיקה, כדי שלא יתבטל ממצות תפילין. אבל לא יברך עליהם, מפני שהורעה חזקתן ע"י שנקרעו או נשרו במים{קטו}. והוא הדין אם היו זמן רב בחום השמש{קטז}:

[לז] כל הזהיר במצות תפילין לנהוג בהם קדושה, שלא לדבר בהם דברי הבלים ושיחת־חולין, מאריך ימים, ומובטח לו שהוא בן העולם הבא. שנאמר{קיז} י"י עליהם (שנושאים עליהם שם ה' בתפילין) יִחְיוּ, וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוחי, ותחלימני והַחֲיֵנִי{קיח}: