טו מרחשון

[כח] יניח את התפילין בתוך הכיס שלהן, באופן שיפגע למחר תחילה בשל־יד, ולא יצטרך להעביר על המצוות (עיין לעיל סעיף י"ב). ולכן יש נוהגים לעשות הכיס ארוך וצר, ומניח של־יד קצת לצד מעלה ושל־ראש למטה. אבל לא יניח ממש של־יד על של־ראש, כיון דשל־ראש קדושתו גדולה משל־יד (כדלעיל סעיף כ"ד). ויש נוהגים להניחם זה אצל זה, ושל־יד משמאל (ויש המדקדקים עוד שיהיו הבתים זה כנגד זה פנים בפנים). ויניח כיס התפילין על יד כיס הטלית באופן שיפגע בטלית תחילה (ועיין לעיל סעיף ג'){קב}:

[כט] מי שאין לו תפילין, והציבור מתפללים, מוטב שיתעכב עד לאחר תפילת הציבור לשאול לו תפילין מאחר, כדי שיקרא קרית־שמע ויתפלל שמונה־עשרה בתפילין, ממה שיתפלל עם הציבור בלא תפילין. אבל אם הוא מתיירא שמא יעבור זמן קרית־שמע עד שימצא תפילין, יקרא קרית־שמע בלא תפילין. ואם מתיירא שמא יעבור גם זמן תפילה, יתפלל גם־כן. וכשימצא אחר־כך תפילין, יניחם בברכה ויאמר בהם איזה מזמור, או יתפלל בהם מנחה{קג}. אבל בלילה אסור להניח תפילין כדלעיל סעיף ד'{קד}. ומותר ליקח תפילין של חבירו גם שלא בידיעתו, להניחן ולברך עליהן, כמו שכתוב בסימן הקודם לזה סעיף כ"ד לעניין טלית{קה}:

[ל] התפילין צריכים גוף נקי, ואסור להפיח בהם (ועיין לקמן סימן י"א סעיף ד'). חולה־מעיים אפילו אם אין לו צער, פטור מן התפילין, מפני שאינו יכול לשמור את עצמו בנקיות כראוי. ואם נראה לו שיכול להיות בגוף נקי עכ"פ בשעת קרית־שמע ותפילת שמונה־עשרה, יניחם בסיום ברכת אהבת עולם, ויברך עליהם אז. אבל שאר חולה, אם מצטער בחליו, ואין דעתו מיושבת עליו מפני צערו, פטור, מפני שאסור להסיח דעתו מהן. ואם לאו, חייב{קו}:

[לא] קטן אפילו כבן־תשע כבן־עשר, אם הוא יודע לשמור את התפילין שלא יפיח בהם, ושלא יישן בהם, ושלא יכנס בהן לבית־הכסא, אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו שיניחם{קז}, ומברך עליהם{קח}, וכן נהגו{קט}:

[לב] אסור להניח תפילין בשבתות וימים טובים. והוא הדין חול המועד, וכן מנהגינו פשוט{קי}: