צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יג מרחשון
סימן ט' - הלכות תפילין
[יח] איטר גמור, אפילו נעשה איטר מחמת שהרגיל את עצמו כן, מכל מקום יניח בימין כל אדם, שהיא שמאלו. ואם עושה כל מלאכתו בימין, רק שכותב בשמאל, או בהיפך, היד שכותב בה היא חשובה ימין, ויניח בידו השנית{סח}. ואם שולט בשתי ידיו, מניח בשמאל כל אדם{סט}. וכן אם לא נולד איטר כלל, אלא שאחר כך הרגיל את עצמו לכתוב בשמאלו, ועושה כל מלאכתו בימינו, מניח בשמאל כל אדם{ע}:
[יט] שיעור רוחב הרצועות, בין של־ראש בין של־יד, לא פחות מאורך גרעין שעורה (דהיינו כתשעה או עשרה מילימטר). ושיעור ארכן, של־ראש, מימין ומשמאל עד הטַבור או יותר, ושל צד ימין יהיה ארוך יותר משל שמאל{עא}. ושל־יד, שיעור כדי שיהדקה ויעשה בה שלושת הכריכות שעל הקיבורת, ושבעת הכריכות שעל הזרוע, ושלושת הכריכות שעל האצבע והתפיסה שבקצה הרצועה{עב}:
[כ] צריך שיהיה הצד הצבוע שחור ברצועות, כלפי חוץ{עג}. ואם אירע לו שנתהפכה הרצועה המקיפה את הראש או את הקיבורת{עד} בשעה שהתפילין מונחים עליו (לאפוקי בזמן הקיפול, ועיין לקמן סוף סעיף כ"ז), מידת חסידות שיתענה, או יפדה בצדקה. ודוקא אם נשארה כך מהופכת. אבל אם תיקנה תכף, אין עליו כלום{עה}. ואם נפלו לו התפילין לארץ בלא נרתיקן, נוהגים שמתענה. אבל אם נפלו בנרתיקן, אינו צריך להתענות, אלא יתן פרוטה לצדקה. וכן נוהגים להתענות כל ציבור הרואים ספר־תורה שנפל לארץ ח"ו, ובזה אפילו בנרתיקו{עו}:
[כא] אם הסיר את התפילין, מפני שהיה צריך ליכנס לבית־הכסא, כשחוזר להניחן צריך לחזור ולברך עליהם לדעת רוב הפוסקים, מפני שאסור ליכנס בהם לבית־הכסא. ולא עוד אלא שהעיקר לדינא כסברת האומרים שבכל אופן שחלצן, צריך אח"כ לחזור ולברך אעפ"י שהיה דעתו להחזירן מיד{עז} (ועיין לעיל סימן ח' סעיף כ"ב). ואם הוא בברכות של קרית־שמע, דהיינו מברכת יוצר אור ולהלן, יכול להפסיק בין הפרקים (שיתבארו להלן סימן י"ד סעיף א') להניחם, ויברך עליהם{עח}:
[כב] כל זמן שהתפילין עליו, אסור להסיח דעתו מהן, דהיינו שלא ישחוק ויקל ראשו, או שתהיה דעתו טרודה כל־כך בצרכי הגוף עד שלבבו פונה מיראת שמים. אבל כשעומד ביראה, אף שעוסק במלאכתו ואין דעתו על התפילין ממש, אין זה נקרא היסח הדעת. ומ"מ מצוה מן המובחר שלא יסיח דעתו מהן כלל, חוץ מבשעת תפילת שמונה־עשרה או כשהוא עוסק בתורה{עט}. ואסור לאכול סעוֹדת קְבָע כשהם עליו, אבל אכילת עֲרַאי (דהיינו עד כביצה{פ}) מותר{פא}. (ויש אומרים שזה לאו דוקא במי שמניחן כל היום, אלא אף במי שאינו מניחן אלא בזמן התפילה{פב}). ולישן כשהם עליו, אפילו שינת עראי אסור{פג}: