יב מרחשון

[יג] לא יהא שום דבר חוצץ בין התפילין לבשרו, בין של־יד בין של־ראש{נב}. ואפילו ברצועות יש להחמיר במה ששייך לקשירה{נג}. וכתב הרב שתילי זתים{נד} שהמנהג אצלינו להקפיד גם בכריכות (ולפי דבריו יש להסיר "שעון" שעל גבי היד{נה}). ושערות קצרות, לא הויין חציצה, שדרכן בכך. אבל אותם המגדלים שערותיהם, ומכנים להם בשם בַּלּוֹרִיּוֹת, מלבד שהוא דרך שחץ וגאוה ויש בזה איסור משום חוקות הגויים לדעת הרבה פוסקים (ולא כן היה מנהג אבותינו, אלא מעבירין עד עיקרי השיער בכל תחומי הראש, חוץ מן הצדעים שמגדלים אותם, וכדלהלן בחלק יורה דעה הלכות פיאות הראש סימן קמ"ט סעיף ו'), יש עוד איסור משום הנחת תפילין, דכיון שגדולים הרבה הויין חציצה, אעפ"י שיש מקילין בזה{נו}:

[יד] יזהר בתפילה של־יד, שלא יזוז קשר היוֹ"ד מן הבית, (ואפילו כשהן בתוך כיסן ראוי ליזהר בזה), ושהקשר יהיה לצד הלב. והמעברתא אשר בה עוברת הרצועה, תהיה לצד מעלה, והבית לצד מטה{נז}. ובשעת הדוחק כגון איטר שהוא מניח בימין, ועתה אין לו תפילין אלא שאולין ממי שמניח בשמאל (וכן להיפך במי שאינו איטר, ומניח תפילין של איטר) ואינו יכול לשנות את הקשר, ואם יניח המעברתא לצד מעלה, והבית לצד מטה, תהיה היו"ד עם הקשר לצד חוץ, על־כן יהפוך ויניחה שהמעברתא תהיה לצד מטה, והבית לצד מעלה, כדי שיהיו היו"ד והקשר לצד הלב{נח}:

[טו] אסור להפסיק בשיחה, בין של־יד לשל־ראש, לפי שברכת להניח תפילין מספיקה לשתיהן, אעפ"י שהן שתי מצוות (כדלקמן סעיף י"ז). ואם שח ביניהן, עבירה היא בידו, וצריך לברך על של־ראש ברכה שנייה, אקב"ו על מצות תפילין{נט}. (שנאמר{ס} והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, צריך זכירה וַהֲוִיָּה כאחת, שיהיה תוכף תפילה של־ראש לשל־יד, כדי שתהיה הֲוִיָּה אחת לשתיהן{סא}). ואפילו אם שומע קדיש או קדושה לא יענה, אלא ישתוק ויכוין למה שאומרים הקהל. וכן אם שומע שאחֵר בירך ברכת להניח תפילין, לא יענה אחריו אמן. מיהו באֵלו אם ענה, לא יברך על של־ראש{סב}. ואפילו לרמוז בעיניו ולקרוץ באצבעותיו, יש ליזהר לכתחילה{סג}. ואם הפסיק בשיחה לצורך התפילין, לא יברך שנית{סד}. ואחר שהניח של־ראש, מותר לשׂוח אעפ"י שעדיין לא עשה ג' הכריכות שעל גבי האצבע{סה}:

[טז] יכוין בהנחת התפילין, שציונו הקב"ה להניח תפילין שיש בהם ד' פרשיות שכתוב בהן יֵיחוד שמו ויציאת־מצרים, על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור תמיד הנסים והנפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על ייחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וישעבד להקב"ה את הנשמה שהיא במוח, וגם את הלב שבו עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו{סו}:

[יז] תפילין של־יד ושל־ראש, שתי מצוות הן, ואינן מעכבות זו את זו. שאם אין לו אלא אחת, או שמחמת איזה אונס אינו יכול להניח אלא אחת, מניח אותה שיש לו. אם מניח של־יד, מברך להניח תפילין. ואם מניח של־ראש, מברך על מצות תפילין בלבד{סז}: