יא מרחשון

[ח] וזהו סדר הנחת התפילין לפי מנהגינו. מוציא תפלה של־יד לבדה מהכיס{לא} ומנשקה{לב} ומתיר רצועותיה, ומכניסה על ידו השמאלית, ומעמידה על גבי הקיבורת (כמו שנתבאר לעיל סעיף ה'). וקודם שמהדק את הרצועה, מברך אקב"ו להניח תפילין (הה"א בפתח והנו"ן דגושה, לפי מנהג הבלדי{לג}. ובשאמי אומרים הה"א בקמץ והנו"ן רפויה{לד}). ומושך את הרצועה כלפי מטה ומהדקה{לה}. ואח"כ חוזר כלפי מעלה{לו} וכורך את הרצועה סביב הקציצה{לז} (דהיינו הבית שהפרשיות בתוכו), ועושה עוד שלוש כריכות על הקיבורת כעין שי"ן, מצד הגוף כלפי חוץ, מלמעלה למטה, מלבד הכריכה הקבועה היוצאת מהמעברתא, באופן שנראין ארבע כריכות. ויש שעושין רק שתי כריכות, וסוברים שהכריכה הקבועה מצטרפת לשלוש{לח}. ואח"כ כורך שבע כריכות על הזרוע{טל}, דהיינו מן המרפק עד כף היד, מלמעלה למטה. וכל הכריכות מְסוֹבֵב מצד הגוף כלפי חוץ{מ}. ותופס הרצועה באצבע האמצעית שיהא לה אחיזה בנתיים (דהיינו עד שיניח של־ראש ויכרוך אז שם ג' כריכות כדלקמן סעיף שאחר־זה) או מסובבה לתוך כף ידו ואוחזה שם{מא}. וכל זה מיושב, דהיינו הנחת התפילה של־יד עם הברכה והכריכות, וסִימָנֶךָ{מב} כי יד על כס יה{מג}:

[ט] ותכף אח"כ מוציא התפילה של־ראש מן הכיס ומנשקה{מד}, ומתיר רצועותיה, ועומד ומניחה באמצע הקדקוד, והוא המקום שמוחו של תינוק רופס (כמו שנתבאר לעיל סעיף ו') בלא ברכה (כדלקמן סעיף ט"ו) ומסדר מקום הקשר בגובה העורף (כדלעיל סעיף ו') ומחזיר הרצועות מאחוריו לצד פניו שישתלשלו שם. ולאחר מכן{מה} עושה ברצועה של־יד שלוש כריכות על האצבע האמצעית, אחת בפרק האמצעי תחילה, ואחר־כך שתיים בפרק התחתון. ומושך יֶתֶר הרצועה לצד מטה (וכדי שלא יהיה עי"ז צורת שתי וערב, טוב שלא למשכה מיד מהאצבע לצד כף היד, אלא תחילה על גב היד לצד שמאל, ואח"כ יסובב לכף היד) וכורך סביב כף וגב היד כמה כריכות עד תשלום הרצועה. ותוחב קצה הרצועה פעם אחת או שתיים בתוך כף היד לתפסה כדי שלא יתפרקו הכריכות. וגם בכריכות אלו שעל־גבי האצבע ישאר מֵעוֹמֵד{מו} (וע"ע לקמן סעיף כ"ו):

[י] יש מדקדקים לשפשף ידיהם אחרי הנחת התפילין בבגד או בשאר מידי דמנקי, מפני הנגיעה במקום הנחתם שהוא מכוסה. וכן ראוי לנהוג. דהיינו שמתחילה יזהר שלא יגע בבשרו עד שיברך להניח תפילין ואח"כ אם נגע כשכרך הרצועה ינקה ידיו, ועדיף יותר שיטול במים אם אפשר לו, אחרי הנחת תפילה של־ראש{מז}:

[יא] לא ינער את התפילין מכיסן, משום ביזוי מצוה, אלא יקחם בידו{מח}. וכן יזהר שלא יגררו רצועות התפילין בארץ{מט}:

[יב] אפילו אם אירע שהוציא מן הכיס של־ראש תחילה, צריך להניחה מידו, ולקשור תחילה של־יד. שכיון שקדימת של־יד לשל־ראש הוא מן התורה, שהרי נאמר{נ} וקשרתם לאות על ידך, ואח"כ והיו לטוטפות בין עיניך, לפיכך אין משגיחין בזה על העברת המצוה{נא} (משא"כ לעיל סעיף ג'):