י מרחשון

[ג] זמן הנחתן בבוקר, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת בִּרְחוֹק ד' אמות ויכירנו{יג}. ויניח את התפילין אחרי שהתעטף בטלית. והטעם שמקדימין את הטלית לתפילין, משום דמצות ציצית תדירה יותר, שנוהגת בין בחול, בין בשבת ויום טוב, ומצות תפילין אינה נוהגת אלא בחול, וקיימא לן{יד} תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. ואם פגע תחילה בתפילין, אף על פי שהן בתוך כיסן, צריך להניחן תחילה, ואחר כך יתעטף בטלית, מפני שאין מעבירין על המצוות{טו}, דכתיב{טז} ושמרתם את המַּצּוֹת, קְרֵי ביה את המִּצְווֹת, מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה{יז} (ועיין לקמן סעיף י"ב וסעיף כ"ח):

[ד] אסור להניח תפילין בלילה, אלא אם־כן נשארו מונחים עליו מבעוד יום. ובמנחה של תעניות שמנהגינו להניח אז תפילין, יש חולצים אותם בסיום תפילת מנחה מכיון ששקעה כבר החמה, ורבים משאירים אותם עד ק"ש של ערבית וחולצים כשמגיעים לכימי השמים על הארץ{יח}, כדלקמן סימן ק"ב סעיף י':

[ה] כתוב{יט} והיה לאות על יָדְכָה. ומזה שנכתב ידכה בה"א, במקום יָדְךָ, דרשו רבותינו ז"ל{כ} דהיינו יד כהה, זו שמאל, שהיא חלשה. ויניחה שם על הקִּבּוֹרֶת, דהיינו במקום שהבשר הוא תָּפוּחַ, שנאמר{כא} ושמתם את דברי אלה על לבבכם, שתהא שׂימה כנגד הלב. ולכן יניחה שמה, ויטה אותה מעט לצד הגוף, שכשיכוף הזרוע למטה תהיה כנגד ליבו{כב}. וצריך שתהיה כולה ממש ע"ג הבשר התפוח דוקא. ומשערים לא כשהיד פשוטה לגמרי שאז מתרחב המקום, ולא כשהיא כפופה לגמרי שאז הוא מצטמצם, אלא באופן בינוני. וכל זה דוקא מחצי הזרוע ולמטה, אבל לא כלפי מעלה אעפ"י שהוא עדיין תפוח. ואפילו המעברתא, יש ליזהר לכתחילה שתהיה מונחת במקום ההוא. ומכל מקום, במקום צורך (כגון שהתפילין גדולים מאד) אפשר להקל גם כשהבית עצמו מונח מחצי הזרוע ולמעלה, כל שהבשר תפוח{כג}:

[ו] מה שכתוב בתפילין של־ראש{כד}, ולטוטפות בין עיניך, קיבלו רבותינו ז"ל{כה} שאינו בין עיניך ממש, אלא כנגד בין עיניך. ומקומה הוא מהיכן שהשערות מתחילות לצמוח, ונמשך מקומה למעלה עד סוף המקום שמוחו של־תינוק רוֹפֵס (פי' רך). דהיינו שקצה הַתִּיתּוּרָא (פי' המושב הבולט בתחתית הבית מסביב) שלמטה, לא תהא למטה ממקום התחלת צמיחת השערות. [וטוב שתהא אף קצת יותר למעלה מזה, כדי שייראו מקצת שערות הללו. וקצה הַמַּעְבַּרְתָּא (פי' המקום שעוברת בתוכו הרצועה), לא תהא למעלה ממקום שמוחו של תינוק רופס{כו}]. וצריך ליזהר מאד שתהא מונחת במקום הראוי. ואם מניח אפילו מקצתה על המצח במקום שאין השערות גדֵלות, או אפילו הניחה כולה במקום שיער אלא שהיא מן הצד ולא כנגד בין העינים, לא קיים את המצוה, ובירך לבטלה (היינו כשמברך על של־ראש בפני עצמה, וכדלקמן סעיפים ט"ו י"ז). ורבים נכשלים בזה רח"ל, וצריך ללמדם{כז}. והקשר יהא מונח כנגדו מאחורי הראש למעלה בגובה העורף שהוא סוף הגולגולת במקום שיער, שהוא כנגד הפנים (ולכתחילה יהיה הקשר למעלה מן השקע, כולו או רובו ועיקרו), ולא יטה לכאן או לכאן. וצריך להפריד הרצועות בידו בחוזק אחת הֵנָּה ואחת הנה, כדי שיהיו מהודקים בראשו{כח}. וכשהבית עם המעברתא רחבים, קשה שתהא מהודקת כראוי, וצריכין ליזהר בזה מאד{כט}:

[ז] צורת הקשר בתפילין של־ראש, כמו אות דל"ת. ומנהגינו לעשותו לא כדל"ת ממש אלא כמ"ם סתומה (אך בלא אויר בנתיים) ומנהג זה יסודתו בהררי קודש ממסורת הגאונים והראשונים דור אחר דור. וטוב לכפול הרצועה שתי פעמים, שלא תיראה מאחוריו צורת שתי וערב ח"ו{ל}: