ח מרחשון

[ל] יש אומרים שבכל השֵּׁטַח שלַּ־כָּנף, שראוי להטיל שם את הציצית, דהיינו ממלוא קשר־אגודל משפת הטלית, עד ג' אגודלים, לא יהיה שם שום תפר אפילו משהו, בחוט שהיה ראוי לעשות מחוטים כאלו ציצית לטלית זה. כגון אם הטלית של פשתן, לא יתפור שם בחוטי פשתן, רק בחוטי משי וכדומה. ואם הטלית של משי, לא יתפרנו בחוטי משי. ואם הטלית של צמר, לא יתפרנו בחוטי צמר, אלא בשל משי וכדומה. ויש להחמיר בזה גם באימרא שנוהגין לתפור סביב הנקב לחזקו. ודוקא בחוט לבן. אבל בחוט צבוע, אין לחוש{צא}:

[לא] אם רוצה להסיר ציציות מן הטלית כדי לתלות בה ציציות אחרות יותר יפות, או מפני שנפסק אחד מן החוטים ורוצה לתלות שלמים, אף־על־פי שגם הראשונות עדיין כשרות, מכל־מקום מותר, כיון שאינו מבטל את הטלית מן הציציות, ואדרבה יתלה בו ציציות יותר יפות{צב}. ויהא נזהר שלא ישליך את הראשונות למקום בזיון{צג}. ויש אומרים שאין לנתקם באופן שיתקלקלו, אלא אם כן קשה בעיניו הטירחא{צד}:

[לב] ואפילו ציציות שנפסלו והסירן מן הטלית, לא יזרקן לאשפה משום ביזוי מצוה, והמנהג לגנזם{צה}. וטוב לעשות מהן סימן בספר או מצוה אחרת, דהואיל דאיתעביד בהו מצוה חדא זימנא, ליתעביד בהו מצוה אֻחריתא{צו}. וגם הטלית שבלה ואינו לובשו עוד למצוה, אסור לעשות בו תשמיש מגונה{צז}:

[לג] ראוי שלא ליכנס בטלית־גדול לבית־הכסא, כיון שבזמנינו הוא מיוחד לתפילה{צח}. וכן יש להחמיר שלא לנקות "משקפיים" בטלית־גדול. אבל בטלית־קטן אפשר להקל, מפני שאין זה נחשב שימוש של גנאי, שהרי גם בבגד חשוב דרך בני אדם לנקותם{צט}. וראוי שלא ללבוש הטלית־קטן על בשר גופו ממש{ק}:

[לד] אם בא בשבת לבית־הכנסת ומצא שנפסלה ציצית מן הטלית, ואינו מוצא לשאול טלית אחרת, והוא מתבייש לשבת בלא טלית, אזי כיון שאסור בשבת לקשור ציצית אחרת, מותר לו ללבוש את הטלית כך משום כבוד הבריות, ולא יברך עליה. במה דברים אמורים. כשלא נודע לו קודם שבת שנפסלה. אבל אם ידע קודם שבת שנפסלה, אסור ללבשה, לפי שהיה לו לתקן מאתמול. אך אם שכח, מותר{קא}: