ו מרחשון

[כ] אם לבש את הטלית־קטן בעוד לילה, ולא בירך עליו (להנוהגים לברך כדלעיל סעיף ד') או שלבשו בעוד שלא היו ידיו נקיות, ולכן לא בירך עליו, אזי כשהוא מברך על הטלית הגדול, יכוין בברכה זו גם על הטלית־קטן. ומי שאין לו טלית־גדול, אם לובש את הטלית־קטן ביום וידיו נקיות, יש אומרים שיברך עליו על מצוַת ציצית. ואם לובשו כשאינו יכול לברך עליו, אזי אחר־כך כשהוא יום וידיו נקיות, ימשמש בציציות בידיו ויברך. ואם ישן בטלית־קטן (כדעת האר"י), לא יברך עליו ביום כלל, אך כשמברך על הטלית־גדול יכוין לפטרו{ע}:

[כא] מברכים שהחיינו על ציצית או תפילין חדשים, כדלקמן סימן מ"ה סעיף י'. ועל טלית־קטן, אין לברך שהחיינו, אלא אם־כן עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו, יש מקום לברך שהחיינו{עא}:

[כב] יש אומרים שהפושט טְלִיתוֹ ודעתו לחזור וללבשה מיד, אפילו נכנס לבית־הכסא, כשחוזר ולובשה לא יברך עליה, כיון שמצד הדין מותר ליכנס בה לבית־הכסא (ועיין לקמן סעיף ל"ג), לפיכך לא הוי הפסק{עב}. אבל אם היה דעתו שלא ללבשה מיד, ונמלך וחזר ולבשה, צריך לברך עליה{עג}. והעיקר לדינא שבכל אופן צריך לחזור ולברך{עד}. ומי שרוצה להחמיר, לא יוציא הברכה בשפתיו רק יהרהרנה בלבו (וכדלקמן סימן מ"ב סעיף ט'){עה}:

[כג] אם נפלה טליתו ממנו שלא במתכוין, אם מקצתה נשאר על גופו אף־על־פי שרובה נפל, כיון שנשאר עליו קצת מן המצוה, אינו צריך לחזור ולברך כשמתקנה עליו. אבל אם לא נשאר כלום על גופו, אף־על־פי שאחזה בידו, צריך לברך כשחוזר ולובשה, שהרי אין המצוה לאחוז את הטלית בידו אלא לעטוף בה את גופו. ואם אירע לו כן בתפילתו, במקום שאין רשאי להפסיק, לא יברך אז, אלא ימתין עד שיוכל לברך, וימשמש בידיו בציצית ויברך{עו}:

[כד] מותר ליטול טלית של חבירו באקראי בעלמא, גם שלא מדעתו, להתפלל בה ולברך עליה, מִשּׁוֹם דמִסְּתַמָא נַיְחָא ליה לאִינֵּיש דליעבד מצוה בממוניה במקום שאין חסרון־כיס. אבל לא יוציאנה מן הבית שמונחת שם, כי אולי חבירו מקפיד על זה. ואם היתה הטלית מקופלת, יחזור ויקפלנה. ובשבת לא יקפלנה, דכיון שאינו מקפלה משום איסור שבת{עז}, חבירו מוחל לו{עח}: