ה מרחשון

[טו] כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן (פירוש קודם עשייתן), ולאחר הברכה תֶּכֶף ומיד צריך לעשות את המצוה בלא הפסק{מז}. לכן יאחוז את הטלית בשתי ידיו, כשהיא פרושׂה ופשוטה מקיפוליה{מח}, ויברך מֵעוֹמֵד "להתעטף בַּצִּיצית" (הבי"ת בפתח{מט}. ויש מהשאמי שגורסים בשוא{נ}), ומיד אח"כ יעטוף את ראשו ומקצת גופו (כדלקמן סעיף י"ז) ויכוין שציונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בציצית, כדי שנזכור את כל מצוותיו לעשותם, שנאמר{נא} וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות י"י{נב}, ויסתכל בציציות וינשקם{נג}. ויעמוד מעוטף כך שיעור הילוך ארבע אמות לכל הפחות, ואחר־כך יכול להסירו מעל ראשו. מיהו נכון שיהא ראשו מכוסה בטלית כל שעת התפילה, כדי שיתפלל באימה. שהכיסוי מכניע לב האדם ומביאו לידי יראת־שמים. ועוד שמסתיר עיניו מלהביט לימינו ולשמאלו, ולא תתבלבל כוונתו. וכ"ה מנהגינו{נד}, ואפילו הילדים הקטנים מכסים ראשם בטלית{נה}:

[טז] נכון להזהר שלא לגרור את הציציות על הארץ, משום ביזוי מצוה{נו}, לכן יגביהן. ואם הטלית ארוך, יכול לתחבן תוך החגורה, או יעלה הטלית על כתיפו{נז} (ועיין לקמן סעיף י"ז):

[יז] אין מנהגינו להתעטף בטלית כעטיפת הישמעאלים{נח}, וגם אין אנו מגביהין צדדי הטלית מזה ומזה על הכתיפיים{נט} אלא עוטפים בה את הראש והכתיפיים עד סוף הגב או כמחציתו, וכל ארבעת הכנפות והציציות משתלשלות לְפָנים. ואם הטלית רחבה, מקפלים קצתה על קצתה בצד הגב, או פושטין אותה כלפי מטה{ס}. ומה שאמרו חז"ל שמשליכים שתי ציציות לפניו ושתיים לאחוריו, אינו אלא בשעת העיטוף אחרי הברכה, שכשהוא עומד ואוחז את הטלית פרושׂה, אז הם שתיים למעלה לצד הפנים ושתיים מאחוריו למטה{סא}. מיהו גם כפי מנהג עטיפתינו, יכול המחמיר על עצמו להיות מסובב במצוות כל מֶשֶך העטיפה, על ידי שיחזירם שתיים לצד אחוריו, אעפ"י שאינם אחוריו ממש{סב}. והעוטפים רק סביב ראשם וצוארם בלא מקצת גופם, צריך למחות בהם, כי עיקר העטיפה היא בגוף{סג}:

[יח] שניים או שלושה ויותר, העומדים להתעטף כאחת, דהיינו לכל הפחות בתוך כדי דיבור, עדיף שאחד יברך בקול־רם ויכוין להוציאם ידי־חובתם וגם הם יתכוונו לצאת, משום בְּרָב־עם הדרת מלך{סד}. וכשמסיים הברכה יענו אמן ויתעטפו. וכן הוא מנהגינו בזה ובכיוצא בזה, כגון בברכת הלל ולולב וספירת העומר ולבנה. מיהו נראה שבזמנינו טוב שכל אחד יאמר עמו בלחש, שמא אינו בקי לכוון להוציא ידי־חובה, או אינו נותן לב לדבר. ויסיים קודם לו שלוש תיבות, כדי שיוכל לענות אחריו אמן{סה}:

[יט] בלילה אין חיוב ציצית, לפיכך אין מברכין עליו אלא ביום. ולכתחילה יזהר שלא יברך עליו אעפ"י שכבר עלה השחר, עד שיהא כל־כך יום, שיכיר בין תכלת ללבן{סו}. וכל מה שלובש בלילה, פטור מהציצית אפי' אם הוא מיוחד ליום. ומה שלובש ביום, חייב אפי' אם הוא מיוחד ללילה{סז}. הלכך כשמתעטפים בטלית בלילה, כגון בלילי אשמורות דאלול (כדלקמן סימן ק"ט סעיף ג') אין מברכין עליו אלא עד שיגיע הזמן, שאז ממשמשין בידיהם בציציות ומברכין{סח}. ומכל מקום מותר לעשות בלילה חוטי ציצית ואף לקשרן{סט}: