ד מרחשון

[י] החוטים הבולטים מעט ע"י משיכה בשפת הטלית ואינם ארוגין שתי וערב, יש ספק אם נמדדים לשיעור זה או לא, על־כן צריכין לחתכם במקומות הכנפות קודם קשירת הציצית. אבל חוטים המשולשלים שם שעשויים לנוי, אין בהם חשש, וכן הוא מנהגינו{לה}:

[יא] יש אומרים שבטלית קטן, יעשה שני נקבים זה אצל זה כמו צירי, ויכניס בשניהם את הציצית, והן תלויות מבחוץ{לו}, ואין מנהגינו כן{לז}:

[יב] אם בשעת קשירת הציצית, היה הנקב רחוק כשיעור, ואחר־כך נקרע קצת הנקב או שפת הטלית, עד שהציצית היא בפחות משיעור הריחוק מהקצה, לא נפסלה בכך. כי לא הקפידה התורה, שלא תהא הציצית תחת הכנף, אלא בשעת העשייה, שנאמר{לח}, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו'. ומכל מקום לכתחילה טוב לעשות אִמְרָא סביב הנקב, וכן בשפת הטלית, שלא יִפָּחֵת משיעור קשר אגודל{טל}, וכן נוהגים{מ}:

[יג] יש מצריכים שהציציות יהיו נוטפים ותלויים על הקרן לאורך הטלית ולא יִשָּׁמטו לצד מטה{מא}, ולא נהגו כן{מב}, ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה{מג}. ועל כל פנים אסור שיהיו תלויים באלכסוּן{מד}:

[יד] מדת חסידות לבדוק את הציציות אם הן כשרות, קודם שמברך. ויבדוק גם את החוטין שהן בתוך הנקב. וכן יפריד את החוטין שלא יהיו מסובכים זה בזה. אך אם נשתהה לבוא לבית־הכנסת שבעוד שיפריד את הציציות ויבדקן, יתבטל מלהתפלל עם הציבור, אינו צריך לעשות כן, כי הן בחזקת כַּשרוּת{מה}. ומותר להפרידן בשבת, אבל בפעם הראשונה אחר גמר עשייתן אסור להפרידן בשבת משום מכה בפטיש{מו}: