ג מרחשון

[ה] אופן עשיית הציציות כפי מנהגינו, כך הוא. אומר תחילה, הריני עושה לשם מצות ציצית{יט}. ומכניס החוטים בנקב שבכנף הבגד וכופלם, לוקח ארבעה חוטים מצד זה וארבעה מצד זה, וקושרם ב' קשרים זה ע"ג זה, ואחר־כך כורך בחוט הארוך שלוש כריכות והוא תחתיהם, ומהדקם. ושלוש כריכות אלו נקראים חוליא. ומרחיק מעט (כשליש אגודל) ועושה חוליא שנייה כמו הראשונה, וכן עד שבע חוליות. וכל אחת מהם היא עצמה נחשבת קשר, כיון שהן מהודקות היטב, ולפיכך אין עושין קשרים נוספים בין חוליא לחוליא. וכן עושה ביתר הכנפות. ומנהג זה מיוסד על פי התלמוד והזוהר, ורבינו הרמב"ם. ונמצאו לפי־זה עשרים ואחת כריכות, כמניין אהי"ה{כ}. ויש שנוהגים לעשותן כמניין וסדר הֲוִיָּ"ה, דהיינו בחוליא ראשונה עשר כריכות, ובשנייה חמש, ובשלישית שש, וברביעית חמש{כא}. ובין כל חוליא וחוליא עושין שני קשרים זה ע"ג זה, מלבד ב' הקשרים שלפני החוליא הראשונה, וכן בסוף. וטוב לדקדק לעשות כל הקשרים בד' חוטין שמצד זה, עם ד' חוטין שמצד זה, שיהא כל חוט חָלוּק חציו לכאן וחציו לכאן{כב}. ויש נוהגים לעשות בחוליא ראשונה ז' כריכות, ובשנייה שמונה (ויש שעושין תשע) ובשלישית אחת עשרה וברביעית שלוש עשרה, ולפני חוליא ראשונה וכן בין כל חוליא וחוליא ובסופן עושים ב' קשרים. ולפי מנהג זה הן ט"ל כריכות כמניין י"י אחד{כג}:

[ו] שיעור כל אורך שמונת החוטים, צריך להיות לכל הפחות י"ב אגודלים, מן הקשר הראשון עד קצה החוטים, וכן נוהגים{כד}. ונוי הציצית שיהיו כל החוליות ביחד שליש, והחוטין התלויים שני שלישים. על כן ידקדק שיהיו כל החוליות ד' אגודלים, והחוטים התלויים ח' אגודלים. ואם הן ארוכים יותר, ירחיק יותר בין החוליות{כה}:

[ז] אם לא חתך את החוטים זה מזה, אלא שלקח חוט אחד ארוך מאד וכפלו לארבעה, וכך הכניסם בתוך הנקב, וקשרם, ואחר־כך חתכם, פסול, משוֹם דכתיב{כו}, גדילים תעשה לָּךְ, ודרשינן תעשה ולא מן העשוי. פירוש, דִּבְעֵינַן שיהיו הציצית בשעת עשייתן על הבגד כהלכה, ולא שיהיו נעשים בפיסול, ואחר־כך יוכשרו על ידי מעשה{כז}. וכן אם היתה הציצית עשויה כתקנה על בגד, ונקרע הבגד, ורוצה לתת את הציצית כמות שהוא בבגד אחר, או אפילו בבגד זה, כגון שנפסק הטלית מן הנקב עד סופו, ונפלה הציצית ורוצה להחזירה למקומה, ולתפור את הטלית עד הנקב, גם־כן פסול משום תעשה ולא מן העשוי. וכן אם קשר את הציצית, בזמן שהיה טלית זה פטור מציצית, כגון שהיה רובו תפור, ואחר־כך התיר מן התפירות עד שרובו פתוח שהוא חייב בציצית, אם ישארו הציציות כמות שהן, גם כן פסולין משום תעשה ולא מן העשוי. אלא יתיר את הציצית, ויחזור ויקשור כהלכה. וכן כל כיוצא בזה{כח}:

[ח] ראוי שלא לחתוך ראשי החוטין בסכין או במספריים, משום שנאמר{כט} לא תניף עליהם ברזל, אלא בשיניים שהן ל"ב, יחתוך ל"ב החוטים{ל}:

[ט] הנקב שמכניסים בו את הציצית, לא יהא רחוק משפת הבגד, הן באורך הן ברוחב, יותר משלושה אַגֻּדָּלִים (יש אומרים שאגודלים אלו מודדין במקום הקצר שבאגודל, דהיינו בראשו. ונכון להחמיר כן) כי למעלה משלושה אגודלין, לא מקרי כנף הבגד אלא בגד{לא}. ואם עשה את הנקב למעלה משלושה אגודלים, אף־על־פי שכשקושר את הציצית מושך את הקשר, ומקמט מן הטלית עד שבא הנקב למטה, מכל מקום פסול. ואם לאחר שתלה את הציצית בנקב שהוא למעלה מן השיעור, חתך בנקב כדי שתתלה הציצית למטה מג', פסול משום תעשה ולא מן העשוי{לב}. מאידך, לא יהא הנקב קרוב לשפת הבגד, בין באורך בין ברוחב, פחות מכשיעור שיש מן הקשר האמצעי של אַגֻּדָּל עד סוף הצפורן (ושיעורו כשני אגודלים), כי למטה מזה גם־כן לא מקרי כנף אלא תחת הכנף{לג}. ואם היה הנקב רחוק כשיעור, אלא שע"י משיכת הקשר, נקמט שפת הטלית ואין בו כשיעור, מכל מקום כשר{לד}: