כא כסלו

[א] כשמוציא החזן את ספר התורה מן ההיכל (בסיום אל ארך אפים וגו', או יהי וגו', כנזכר בסוף סימן הקודם) מתחיל ואומר הוא והציבור, ויהי בנסוע הארון וגו', ונושא אותו אל התיבה, דרך צפון (במקומות שההיכל במזרח) שהוא לימינו, וכשמחזירו אל ההיכל בגמר הקריאה, נושאו דרך דרום{א}. ומחזיקו ביד ימינו. ויש נוהגים שדוקא בשעת לקיחה מההיכל לוקחים אותו בימין, אך בנשיאתו לתיבה מחזיקו כנגד ליבו שהוא בשמאל{ב}. ומצוה על כל אדם שהספר־תורה עובר לפניו, ללוות אותו עד התיבה, או לכל הפחות יעקור רגליו ארבע אמות ללוותו{ג}. וכן בהחזרת הס"ת להיכל, צריך ללוותו. וראוי לנשק את הס"ת בפיו ממש, ולא די לנגוע בו בידים ולנשקם{ד}:

[ב] אחר־כך מעמיד החזן את הספר־תורה על־גבי התיבה (הפסוקים והתפילות שאומרים אז, וכן בהחזרת הספר, מובאים כבר בסידורים) ועומד הוא מצד שמאל לתיבה, והגולל בא ועומד לנגדו מימין כדי לסייעו להשכיב את הספר, לפתחו ולגללו למקום הקריאה (וכן לסדר אח"כ את המטפחות){ה}. ואוחז החזן את היריעה כשמטפחת ביד ימינו, ומכניס אותה באמצע היריעה מתחת פני הכתב{ו}, ומגביהה באופן שלכל־הפחות שלושה דפים מן הספר יהיו נראים (אבל אין מנהגינו להגביה את כל הספר, ואין לשנות מאשר גבלו ראשונים כמלאכים. מה גם שיש חשש שעל ידי זה יפול הספר ח"ו, שהוא עניין חמור שמתענים עליו כדלעיל סימן ט' סעיף כ') ומראה פני הכתב לעומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו{ז}, מפני שמצוה על כולם לראות הכתב ולכרוע למוּלוֹ{ח}. וטוב אם אפשר להתקרב אל הספר־תורה ולהביט באותיותיו, כי נמשך לאדם אור גדול על־ידי שיקרא אז את האותיות היטב. וכשלא הספיקו להגיע בגלילתם למקום הקריאה, המנהג שמגביה החזן את היריעה שלפניו איזו שתהיה, לפי שאין צריך להגביה דוקא אותה פרשה שיקראו עתה{ט}:

[ג] אין גוללים ספר־תורה בתוך תיקו, שמא יקרע. וכשאין צורך לגלול הרבה רק מעט כשניים שלושה (או ארבעה) דפים, נוהגים לגלול בנחת בתוך התיק, שאז אין חשש שיקרע{י}:

[ד] העולה לתורה, יעטוף ראשו בטלית כדי לעמוד באימה וביראה{יא}. ויעלה בדרך הקצרה לו עד לתיבה, וירד בדרך הארוכה לו עד מקומו. ואם שני הדרכים שווים, יעלה בדרך ימין, וירד בדרך השני{יב}. וכשמסיים ברכה אחרונה חוזר למקומו, כיון שהחזן נשאר שם. ויש נוהגים להמתין עד שיגיע זה שיקרא אחריו{יג}:

[ה] כל אחד מן העולים קודם שהוא קורא, מתחיל ואומר בקול־רם, ברכו את י"י המבורך, כדי שישמעו כל הקהל. והם עונים, ברוך י"י המבורך לעולם ועד. (וגם הוא אומר עמהם כן, לפי מנהג הבלדי. ומנהג השאמי, עיין לעיל סימן י"ג סעיף י"ג). ואם לא שמעו את המברך, אף־על־פי ששמעו את החזן עונה, לא יענו עמו. אלא לאחר שסיים החזן, יענו אמן. ואח"כ מברך בקול־רם, ברוך וכו' אשר בחר בנו וכו'{יד}, ואין הציבור רשאים לענות אמן, עד שתכלה הברכה מפיו. ואין הקורא רשאי להתחיל לקרות, עד שיכלה אמן מפיהם, ואפילו אם יש אנשים שמאריכים, מפני שכולם צריכים לשמוע הקריאה{טו}. והעולה ראשון לספר־תורה, מנהגינו שפותח קודם ברכו בפסוק{טז} כי שם י"י אקרא, הבו גודל לאלהינו. והקהל עונים{יז} גדול י"י ומהולל מאד, ולגדולתו אין חקר{יח}: