צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יט כסלו
סימן כ"א - הלכות נפילת פנים, וידוי ותחנונים
[ו] נופלין על פניהם אפילו במקום שאין שם ספר־תורה, ואפילו בינו לבין עצמו{ט}:
[ז] כשמתפללין בבית האבל (וי"א דהוא הדין בבית המת אף־על־פי שאין שם אבל) נוהגין שאין נופלין על פניהם כל ז' ימי האבילות. ואפילו בשוב המנחמים לביתם, אינם נופלים. ואם בא האבל לבית־הכנסת, אין הציבור נגררין אחריו, אלא שהאבל עצמו אינו נופל על פניו{י}:
[ח] וכן נוהגין שאין נופלין על פניהם בבית־הכנסת שיש שם מילה, או שאבי־הבן או הסנדק או המוהל מתפללים שם, אף שהמילה תהא בבית אחר. ואם מתפללין מנחה בבית התינוק קודם סעודת הברית, גם־כן אין נופלין ע"פ. אבל אם מתפללים לאחר ברכת־המזון, נופלים{יא}. אך אבי־הבן והסנדק והמוהל, לא יפלו אף לאחר ברכת־המזון, משום דיום־טוב שלהם הוא{יב}:
[ט] גם בבית־הכנסת שיש שם חתן [או בבית החתן, לפי מנהג תימן שהיו מתפללים שם], כל שבעת ימי המשתה שלו נוהגין שלא ליפול, אם החתן הוא בחור או הכלה בתולה. אבל אלמוֹן או גרוש שנשאו אלמנה או גרושה, דוקא תוך שלשה ימים לנישואין. וערב החופה נופלין על פניהם, שעדיין לא נקרא חתן עד שיכנס לחופה{יג}:
[י] כשנמצא בבית הכנסת חתן־בר־מצוה{יד} שמלאו לו באותו היום י"ג שנים ויום אחד, אעפ"כ צריכים לומר נפילת פנים{טו}: