יח כסלו

[א] לאחר חזרת הש"צ שמונה־עשרה, בבלדי תכף ומיד נופלים על פניהם, שלא להפסיק בין שמונה־עשרה לתחנון. ובשאמי אומרים וידוי וי"ג מדות קודם הנפילה. ובבלדי אין אומרים וידוי וי"ג מידות רק בשני וחמישי אחרי הנפילה, לפני תיקון והוא רחום, וכן בתעניות באמצע הסליחות{א}. ויש נוהגים ליפול אחרי תיקון והוא רחום, ובפרט השאמי{ב}:

[ב] אסור להפסיק בשיחה ובדברים אחרים שאינם של תפילה, בין התפילה לנפילה{ג}:

[ג] מנהגינו שנפילת פנים לעולם היא בנטיית הגוף מעין רביצה לצד שמאל (ממש) נגד הזרוע, בין בשחרית בין במנחה{ד}. והמנהג ג"כ לכסות אז את הפנים בטלית, כדי שיכוין בה ביותר ולא יסיח דעתו. וכדי להראות שמסכים במחשבתו שאין בידו לעשות שום דבר אם לא יסכים הקב"ה. ואם אין לו טלית, יכסה בבגד וכיוצא בזה{ה}:

[ד] נפילת אפים צריך להיות מִיּוֹשֵב דווקא, לפי דעת חכמי הקבלה. אך בשעת הדוחק, יוכל להיות גם מֵעוֹמֵד{ו}:

[ה] כל אחד אומר לעצמו נוסח הנפילה בלחש, אלא שבשאמי אומרים אז מזמור לדוד אליך י"י נפשי אשא וגו' ובבלדי לפניך אני כורע ומשתחוה וכו'{ז}. וכשמסיימים זוקפים ראשיהם ואומרים יחד, אבינו מלכנו אבינו אתה וכו' ואנחנו לא נדע מה נעשה וכו' והכל מיושב{ח}: