יג כסלו

[א] מצות עֲשֵׂה מן התורה על הכהנים שיברכו את העם, שנאמר{א} כה תברכו את בני ישראל. וכל כהן שאין בו אחד מהדברים הפוסלים אותו (שיתבארו בסימן זה) ואינו עולה לדוכן, עובר בַּעֲשֵׂה. ואינו עובר אלא כשקוראין אותו, שנאמר{ב} אמור להם, ותרגם אונקלוס כד תימרון להון{ג}:

[ב] אין נשיאת־כפים בפחות מעשרה (ועיין לעיל סימן י"ג סעיף י"ז) והכהנים מן המניין. לפי שגם הם בכלל הברכה, שנאמר{ד} ואני אברכם. ואין להקפיד שיהא שם ספר תורה דוקא{ה}:

[ג] יש אומרים שקודם העלייה לדוכן צריכים הכהנים ליטול ידיהם עד הפֵּרֶק, והלוי יוצק מים על ידיהם{ו}. אבל מנהגינו כדעת רבינו הרמב"ם שכיון שנטלו ידיהם בבוקר ואינם יודעים להם שום טומאה, אינם צריכים לחזור וליטול{ז}. ולא רק בתפילת שחרית, אלא גם במוסף אינם נוטלים{ח}:

[ד] אסור שיעלו הכהנים לדוכן במנעלים או בסנדלים{ט}. וטוב ליזהר להצניעם תחת הספסלים, שלא יהיו מגולים ונראים, מפני כבוד הציבור{י}. ולא ישתה הכהן יין ולא שאר משקה ממשקאות המשכרים קודם נשיאת כפים{יא}:

[ה] בשעה שהכהנים מברכין את העם, לא יביטו ולא יַסִּיחו דעתם, אלא יהיו עיניהם כלפי מטה (או יעצמו אותם{יב}) כמו בתפילה, ויכוונו לברכה. ויהיו פניהם נגד פני הכהנים, אבל לא יסתכלו בהם{יג}. וגם הכהנים בעצמם לא יסתכלו בידיהם. ועל כן יש מקומות נוהגים לשלשל את הטלית על פניהם, וידיהם חוץ לטלית. וברוב המקומות נוהגים שמשלשלים הטלית גם על ידיהם, כדי שלא יסתכלו העם בהם ויסיחו דעתם{יד} (ועיין עוד לקמן סעיף כ"א). אך הציבור, אינם משלשלים את הטליתות על פניהם{טו}. אבל יש מקומות שגם הכהנים אינם מכסים אפילו את פניהם{טז}: