יב כסלו

[ח] תפילת התשלומין שהוא מתפלל, חייב להתפלל כמו שהוא מתפלל אז תפילת החובה. כגון אם לא התפלל מנחה בערב־שבת, מתפלל ערבית שתים של שבת, אף־על־פי שהשנייה באה לתשלום תפילת חול, מכל־מקום כיון שעתה הוא שבת, מתפלל של שבת. ואם התפלל של חול, אינו חוזר ומתפלל. וכן בערב־ראש־חדש אם לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים, ואומר בשתיהן יעלה ויבא. ואם לא התפלל ערבית בראש־חדש, שמתפלל שחרית שתים, אם שכח יעלה ויבא בשנייה, אינו חוזר ומתפלל, שתשלומין דלילה היא, ואז לא היה חוזר{יז}. ובשבת אם לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית גם־כן שתים של חול, אלא שיש חילוק בַּהבדלה שבחונן הדעת, שבראשונה מבדיל, ובשנייה אינו מבדיל, שאין מבדילין ב' פעמים בתפילה{יח}. אם שכח ערבית במוצאי־שבת, מתפלל שחרית שתים, ואינו אומר הבדלה בהן, אעפ"י שעדיין לא הבדיל על הכוס. דכיון שמצפה לכוס שיבדיל עליו, לא תיקנו תשלומין לדבר שיש לו תקנה{יט}:

[ט] טעה בראש־חדש במנחה, ולא אמר יעלה־ויבא, ולמחר אינו ראש־חדש, אם־כן אף אם יתפלל ערבית שתים, לא ירויח, שהרי אינו יכול לומר עוד יעלה ויבא. ובלא יעלה ויבא, הרי כבר התפלל. על־כן יתפלל אותה בתורת נדבה וא"צ לחדש בה דבר{כ}:

[י] תפילת מוסף אף־על־פי שזמנה כל היום, ואם־כן הויא ערבית תפילה הסמוכה לה, מכל־מקום אין לה תשלומין בלילה. משום דתפילת מוסף לא נתקנה אלא משום ונשלמה פרים שפתינו, וכיון שעבר זמנו בטל קרבנו{כא}:

[יא] מי שהוא צריך להתפלל שחרית שתים, או מנחה שתים, אם הוא שליח־ציבור, יוצא במה שהוא חוזר את התפילה בקול רם{כב}:

[יב] מי שמסופק אם התפלל או לא, חוזר ומתפלל. ומתנה ואומר, אם לא התפללתי, תהיה זו לחובתי. ואם התפללתי, תהיה לנדבה{כג}: