ט כסלו

[ה] בקדושה טוב שכל אחד יכוין את רגליו כמו בתפילת הלחש (עיין לעיל סימן ט"ז סעיף ה'). ויענו הקדושה בקול רם באימה וביראה, בנעימה ובדעת נכונה, בשמחת לב שזכו לקדש שמו הגדול כמלאכים{יג}. ובעניית קדוש קדוש וגו' ישאו עיניהם למרום, וטוב שתהיינה סגורות, וירימו גופם ועקיביהם למעלה, וישענו על ראשי אצבעותיהם, בכל פעם שאומרים קדוש{יד}. ובעניית ברוך כבוד וגו' מנהג הבלדי ורבים מן השאמי לכרוע (כמו הכריעות שבתפילה) ולזקוף בשם. וזה לשון ספר היכלות דר' ישמעאל, ברוכים אתם לה' שמים וארץ ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בתפילת שחרית ומנחה בשעה שאומרים לפני קדוש קדוש קדוש י"י צבאות וכו', ולמדו אותם שישאו עיניהם למרום וירימו עקיביהם עם גופם בעת שמקדשין אותי. כי אין לי הנאה בעולמי כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני, ועיני נשואות בעיניהם. באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקה ומנשקה, ומזכיר גלותם וממהר גאולתם כולם ע"כ{טו}:

[ו] מנהגינו שהשליח־ציבור פותח לעולם בנוסח הקדושה, נקדישך ונעריצך וכו'{טז}, חוץ מבתפילות המוספין שפותח כתר יתנו לך וכו' וכן בנעילה דיום הכיפורים. והציבור שותקים ומכוונים למה שהוא אומר, עד שהוא מגיע לִוְקרא זה אל זה ואמר, כולם עונים וגם הוא אומר עמהם יחד, קדוש קדוש וכו' ככתוב בסידורים. ושם תמצא כל חילוקי הנוסחאות, כי אין כאן המקום לפרטם. ואין השליח־ציבור מגביה את קולו בעת שהם עונים קדוש וברוך וימלוך, וקל וחומר שאינו אומרם אחר־כך בפני עצמו{יז}:

[ז] כשיגיע שליח־ציבור למודים, ישתחוו כל הקהל כמו השליח־ציבור (ויש אומרים שהקהל ירכינו את ראשם בלבד, וכן עיקר) ויאמרו מודים דרבנן בלחש, ויזקפו בשם, וישארו בזקיפה עד הסיום שהוא על שאנו מודים לך (ויש מוסיפים ברוך אל ההודאות){יח}. ומי שעומד בתפילת שמונה־עשרה ושומע שהשליח־ציבור הגיע למודים, אם הוא באמצע ברכה, ישחה גם־כן. אבל אם עומד בתחילת ברכה, או בסוף ברכה, לא ישתחוה, מפני שאסור להוסיף השתחויות בתחילת ברכה או בסופה, יותר על אותן שאמרו רבותינו ז"ל, שהן הנזכרות לעיל סימן ט"ז סעיף כ"א{יט}:

[ח] קודם שיאמר השליח־ציבור ברכת שים שלום, נושאים הכהנים כפיהם, כמו שיתבאר בס"ד לקמן סימן כ'. וכשמסיים התפילה בברכת המברך את עמו ישראל בשלום, עונה גם הוא אמן (עיין לעיל סימן ו' סעיף י"ד). והמנהג שאינו אומר פסוק יהיו לרצון וגו' לא בלחש ולא בקול{כ}, ויש מהשאמי שנוהגים שאומרו בקול{כא}. ואינו פוסע שלש פסיעות{כב}:

[ט] בתענית ציבור ויש בבית־הכנסת עשרה שמתענים עד סוף היום, אומר שליח־ציבור בשחרית ובמנחה עננו קודם רפאנו{כג}. וחותם ברוך אתה ה' העונה (לעמו ישראל{כד}) בעת צרה{כה}. ואם טעה ולא אֲמָרוֹ, אם נזכר קודם שאמר את השם בחתימת הברכה רופא חולי, חוזר ואומר עננו ורפאנו{כו}. אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר הברכה רופא חולי עמו ישראל, שאם יחזור תהיה ברכה לבטלה, ויאמר עננו בתוך ברכת שמע קולינו, ויחתום שומע התפילה כמו יחיד. ואם שְׁכָחוֹ גם שם, יאמרנו לאחר סיום התפילה בלא חתימה{כז}: