ח כסלו

[טו] ביום התענית, בין בתענית־ציבור בין בתענית־יחיד, אומרים בתפילת ערבית שחרית ומנחה, עננו (כדלקמן סימן ק"ב סעיף י'), בתוך ברכת שמע קולנו. ואינו חותם בו כמו הש"צ (כדלקמן סימן י"ח סעיף ט'), ומסיים כי אתה שומע תפילת כל־פה וכו'{כד}. ואם שכח מלומר עננו, אם לא נזכר עד לאחר שהזכיר את השם בחתימת ברכת שומע התפילה, אינו חוזר ואומרו. אלא אחרי שגמר כל התפילה, לאחר אלהי נצור קודם שיעקור רגליו, יאמרנו בלא חתימה כנז"ל, ויסיים יהיו לרצון וגו'. ואם לא נזכר עד לאחר שעקר רגליו, לא יאמרנו עוד כלל, וטוב שיכוין לש"צ מלה במלה{כה}:

סימן י"ח - הלכות חֶזְרַת־התפילה ע"י השליח־ציבור

[א] כיון שהשליח־ציבור כבר התפלל בפני עצמו בלחש, ואינו חוזר את התפילה רק בשביל השומעים, לפיכך צריכים שיהיו לכל־הפחות תשעה שומעים ועונים אמן, דאי לאו הכי קרוב שתהיינה ברכותיו לבטלה (מה שאין כן בקדיש שמקילים כשאחד עודנו מתפלל ובשעת הדוחק אפילו ארבעה, כדלעיל סימן י"ג סעיף י"ב). ולכן כשיש מניין מצומצם, צריכין להשגיח שלא יתחיל השליח־ציבור חזרת התפילה, עד שיגמרו כולם את תפילתם, שיוכלו לענות{א}. וטוב שיתנה השליח־ציבור בינו לבין עצמו, שאם לא יענו תשעה אמן אחריו ויכוונו לברכותיו, תהא התפילה ההיא בתורת נדבה{ב}. ונוהגים להמתין עד שיגמור הגדול שבציבור את תפילתו, ואין בזה משום טורח ציבור{ג}:

[ב] אחרי שפסע השליח־ציבור בסיום תפילתו שבלחש, יעמוד במקומו לכל הפחות כשיעור הילוך ארבע אמות, ויחזור למקומו{ד}. ויפתח ויאמר בקול אֲדֹנָי שפתי תפתח וגו', ברוך אתה וכו'{ה}. וכל הקהל יעמדו{ו} וישתקו בשעת החֶזְרה, וישמעו היטב ויכוונו למה שהוא אומר, ויענו אמן, על כל ברכה כראוי{ז} (ויש נוהגים להוסיף ולענות ברוך הוא וברוך שמו, כשמזכיר השליח־ציבור את השם בחתימת הברכה, וכדלעיל סימן ו' סעיף ט"ז). אפילו ללמוד אסור בשעה שהשליח־ציבור חוזר את התפילה, קל־וחומר שיחה בטילה, שהוא חטא גדול מנשוא, וגוערין בו{ח}. ומי שנקל לו, ראוי שיעמוד כאילו הוא בעצמו מתפלל שמונה־עשרה, דהיינו או בעינים עצומות כמנהג האר"י ז"ל, או שיהיה סידור פתוח לפניו לראות מה שאומר השליח־ציבור, ולא יפנה אנה ואנה{ט}. ואם לא כִּוון באיזו ברכה, יכוין בברכות שליח־ציבור ובזה יתוקן מעוותו{י}:

[ג] כשהשליח־ציבור מסיים ברכה אחת, לא יתחיל ברכה שנייה, עד לאחר שענו רוב הציבור אמן. ואם התחיל תכף ברכה אחרת, כגון שסיים מגן אברהם והתחיל מיד אתה גבור, אזי כיון שהתחיל לומר אתה גבור, שוב אינם רשאים לענות אמן. ועונש ביטול אמן אז, חל עליו{יא}:

[ד] יש אומרים שחובה על המתפלל, כשם שפוסע לאחוריו שלש פסיעות שהם זכר לשלושה מילין שרחקו ישראל מהר סיני בשעת מתן תורה, צריך הוא גם־כן לחזור לפניו זכר לאותם שלושה מילין שחזרו ישראל ונתקרבו{יב}. ועיין לעיל סימן ט"ז סעיף כ"ג: