ז כסלו

[י] שכח יעלה ויבוא בראש־חדש בשחרית או במנחה, ובחול־המועד בין בערבית בין בשחרית בין במנחה, אם נזכר קודם שאמר יהיו לרצון השני, חוזר ומתחיל רצה. אך אם נזכר קודם שהתחיל מודים, אחר שסיים ברכת המחזיר שכינתו לציון, לא יחזור לרצה, אלא יאמר יעלה ויבוא שם. ובראש־חדש אם שכח יעלה ויבוא בערבית, בין שראש־חדש הוא ב' ימים, בין שאינו אלא יום אחד, כיון שאמר ברוך אתה ה' והזכיר את השם, שוב אינו חוזר, אלא מסיים המחזיר שכינתו לציון וגומר תפילתו. והטעם מפני שאין מקדשין את החודש בלילה{יח}:

[יא] היה מסופק אם אמר יעלה ויבוא, או לא אמר (כגון שקודם לכן זכר שהוא ר"ח והיה בדעתו לאמרו) דעת מהרי"ץ{יט} שאינו צריך לחזור. (דין ש"צ ששכח ולא אמר יעלה ויבוא בחזרת־התפילה, עיין לקמן סימן י"ח סעיף י"א):

[יב] שכח בראש־חדש או בחול־המועד יעלה ויבוא בשחרית, אף־על־פי שלא נזכר עד לאחר שהתפלל מוסף (שכבר הזכיר של ראש־חדש או של חול־המועד), מכל־מקום צריך לחזור ולהתפלל שחרית. ואם עבר זמנה, ישלימנה בתפילת המנחה (וכדלקמן בסימן י"ט סעיף ו'){כ}:

[יג] בכל מקום שהוא צריך לחזור ולהתפלל, צריך להמתין בין תפילה לתפילה כדי הילוך ארבע אמות{כא}:

[יד] שליח־ציבור שטעה בתפילת הלחש, אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח ציבור, אלא סומך על התפילה שיתפלל בקול־רם (ולכן לאחר חזרת־התפילה יאמר אלהי נצור וכו' ויפסע ג' פסיעות{כב}). אך אם טעה בשלושת ברכות ראשונות, ונזכר קודם שהשלים תפילתו, באופן שלא יהא בחזרתו טורח ציבור, יחזור{כג}: