כט טבת

[ד] ואם קובע עיקר סעודתו על הפירות שיאכלם עם הפת, כיון שהם עיקר הסעודה נפטרים בברכת המוציא, אפילו לא היו אז על השלחן. רק צריך שתחילת אכילת הפירות תהיה עם הפת, ואחר־כך גם מה שיאכל בלא פת אינו מברך עליהם{ח}:

[ה] פירות מבושלים הבאים לקינוח סעודה [שקוראים בשם "קומפוט"], צריכים ברכה{ט}:

[ו] דברי מאפה שברכתן בורא מיני מזונות, אם אוכל מהם בתוך הסעודה או אפילו בסופה מחמת רַעֲבוֹן כדי לשבוע מהם, לא יברך עליהם. ואם אוכל מהם רק לתענוג וקינוח, יברך לפניהם בורא מיני מזונות. ואפילו בכל אחד מהדברים הנקראים פת הבאה בכסנין (כדלקמן סימן ל"ד סעיף ב'){י}. ולא יברך לאחריהם, כי ברהמ"ז פוטרתן. אבל על מעשה קדירה (כדלקמן שם סעיף ז') אין לברך תמיד, כיון שהם באים מחמת הסעודה{יא}:

סימן ל"ב - הלכות מים אחרונים וברכת־המזון

[א] צריך ליזהר מאד ליטול הידים קודם ברכת־המזון{א}, הן אנשים והן נשים{ב}, כמו שאמרו חז"ל{ג} מים אחרונים חובה{ד}. ואין צורך ליטול אלא עד פרק שני מן האצבעות{ה}, לפי שאין לכלוך המאכל מגיע למעלה משם. וא"צ אלא שפיכה אחת. וגם א"צ שיעור (ואדרבה יזהר שיהיו מעט ולא ירבה בהם כי הם חלק סטרא אָחֳרָא{ו}). וגם א"צ להיות מתוך כלי{ז}. וישפיל ראשי אצבעותיו קודם שמנגבן כדי שתרד הזוהמא{ח}. ומנהגינו שמביאים לזה שיברך ברכת־המזון ליטול ידיו בראשונה לעולם, ואפילו אם המסובים אלף איש{ט}:

[ב] אין נוטלין על־גבי קרקע במקום שבני אדם הולכים, מפני שרוח רעה שורה על מים אלו, אלא לתוך כלי. וכן מותר ליטול תחת השולחן, כי אעפ"י שלפעמים מסלקים את השולחן, יתייבשו המים בנתיים{י}. ומנגב ידיו, ואחר־כך מברך ברכת־המזון. ולא יפסיק בשיחה אפי' מועטת ואפילו בדברי־תורה בין הנטילה לברכת־המזון, זולת לצורך הברכה{יא}: