כח טבת

[ד] והוא הדין אם רוצה לאכול קודם נטילת־ידים מיני מזונות, כגון פת הבאה בכסנין וכדומה, שברכה אחרונה שלהם היא על המחיה, בין שיאכל מהם גם בתוך הסעודה, בין שלא יאכל מהם בתוך הסעודה. ובלבד שלא יפסיק הרבה בין אכילה זו לנטילת־ידים. אבל אם צריך להפסיק הרבה, צריך לברך תחילה ברכת על המחיה על מה שאכל, ואפילו יאכל ממינים אלו גם בתוך הסעודה{ד}:

[ה] אם אוכלים פירות או משקין או מזונות בשבת ויו"ט בין הקידוש לבין הסעודה, בכל גוונא אין לברך עליהם ברכה אחרונה, כי הקידוש נחשב התחלת סעודה{ה}:

[א] כל מה שאוכלים בתוך הסעודה, מדברים שרגילים לאכלם בתוך הסעודה לשבוע, כגון בשר, דגים, ביצים, ירקות בין חיים בין מבושלים, דייסא, ומיני לביבות, אפילו דברים שאוכלים בלא לחם, כולם אין מברכין עליהם לא לפניהם ולא לאחריהם. שכיון שאוכלים אותן לשבוע, הרי הן בכלל הסעודה, וכל הסעודה נגררת אחר הלחם שהוא עיקר חיי האדם, ולכן כולם נפטרים בברכת המוציא ובברכת־המזון{א}. ויש אומרים שאפילו אם נשלחו לו מבתים אחרים, אינו מברך עליהם, שֶׁסְּתָם דעת האדם על כל מה שיביאו לו{ב}:

[ב] וכן אינו מברך על מים ושאר כל מיני משקין, שהמשקין גם־כן בכלל הסעודה הם, שאין דרך אכילה בלא שתייה. חוץ מעל היין, לפי שהיין הוא דבר חשוב (שבכמה מקומות מחויבים לברך עליו אף־על־פי שאינו צריך לשתות, כגון קידוש והבדלה), צריכין לברך עליו גם בתוך הסעודה{ג}. ואם בירך על היין קודם נטילת־ידים והיתה דעתו לשתות גם בתוך הסעודה, או שהוא רגיל בכך לשתות יין בתוך הסעודה, אין לברך עליו שנית, כי נפטר בברכה שבירך עליו לפני הסעודה{ד}. על יין־שרף ("ערק". וכן "קוניאק") נוהגים העולם שלא לברך. ודוקא כששותים אותו תוך הסעודה. אבל אחרי גמר הסעודה לפני ברכת־המזון, שאינו בא אלא לעכל את המאכל, ולא מחמת הסעודה, צריך לברך. ויש אומרים שהוא הדין לקפה ותה ששותים אחר גמר הסעודה שצריך לברך עליהם, וכדי לצאת מן הספק יש מחמירים לברך תחילה על מעט סוכר כדי לפטרם{ה}:

[ג] אם רוצה לאכול בתוך הסעודה פירות בלא פת, כיון שאין הפירות מעיקר הסעודה, לכן אפילו אם היו מונחים על השלחן קודם ברכת המוציא, אינן נפטרים בברכת המוציא וצריך לברך עליהם ברכה ראשונה. אבל לא ברכה אחרונה, כי נפטרים בברכת־המזון. ואם אינו רוצה לאכול הפירות רק עם פת, לא יברך עליהם, כי הם טפלים לפת. ואם רוצה לאכול קצתן עם פת, וקצתן בלא פת, צריך ליזהר לאכול תחילה בלא פת ויברך עליהם, ואחר־כך יכול לאכלן גם עם פת. אבל אם יאכל תחילה עם פת ואחר־כך יאכל בלי פת, יש ספק בברכה{ו}. ודברים שרגילים לאכול בין מאכל למאכל כדי לגרור תאות האכילה, כגון זית ומלפפון־חמוץ, וכדומה, נחשבים מחמת הסעודה כיון שעל־ידי כן יאכלו יותר, ולכן אינו מברך עליו, שהפת פוטרו{ז}: